חדשה במצב בינוני

ריק אוקייסק, "צד זה של גן- העדן"
"RIC OCASEK "THIS SIDE OF PARADISE
הד-ארצי

"זהו הדבר הטוב ביותר שעשיתי אי־פעם", אומר ריק אוקייסק, סולן המכוניות, על "צד זה של גן־העדן", אלבום הסולו החדש שלו. ונשאלת השאלה: האם היו צריכים היחצ"נים של אוקייסק לטלטלו ממיטתו באישון ליל, להוציאו עירום אל ערבות השלג של אלאסקה ולמחוץ את בהונות רגליו במצבטי ברזל, עד שבלית ברירה פלט האומלל את המשפט המכריע אל תוך מכשיר ההקלטה של המפיק, או שמא אוקייסק חושב כך באמת. ואם כן, מה קרה לו?

האלבום של אוקייסק בינוני למדי, ובתוך ים הסאונד (אוקייסק בילה כנראה זמן רב בקריאת הפרוספקטים של ציוד האולפן, וכמו רבים אחרים, איבד את ראשו לנוכח האפשרויות הרבות) בולט כמעט רק קולו המצוין, קול שקשה מאוד לקלקל.

הרוח הכללית קלילה ושופעת קלידים, רוק מסחרי ההופך לעתים כבד יותר, כמו ב"בא אלייך", עם גיטארות חורקניות של האורח המכובד טום ורליין ותופים אטיים של כריס היוג'. יש באלבום הרבה רומאנטיקה, ואפילו קטע שקט עם גיטארות ספרדיות ("אהבה אמיתית") - שמאלץ אמריקאי - שימכור את האלבום לעוד חצי מיליון בנות שש־עשרה.
אחד הקטעים הטובים יותר באלבום הוא "J.F.P." ("ג'ו־דגל־ורוד"), רוק קצבי עם סאונד מינימליסטי נוסח המכוניות, גיטארות מזרחיות מעט, קלידים שלא נזרקים היישר לפרצוף, אלא נותנים רקע חזק ושירה אקסטאטית (הרבה ספידים טבעיים עדיין לכודים בגופו הצנום של אוקייסק). השיר עוסק בטיפוס בשם ג'ו־דגל־ורוד, ההולך לסרטים שאינם קיימים ורוקד פלאמבו־טוויסט.

בקטע "צד זה של גן־העדן" נותנים הקלידים של גרג הוקס אווירת מסע בין־כוכבי מהיר, ועבודת גיטארה המצופצפת־עתידנית של סטיב סטיבנס, בשילוב עם הגיטארה והקול החד והמסונתז קמעה של אוקייסק ובשילוב עם התופים הפחיים, המתלבשים יפה על מכונת־התופים, המלווה את הפתיחה השקטה יותר, ובכן, כל אלה יחדיו משיגים את האטמוספירה העליונה, המתבקשת. את הפיד־בק השלילי והמעצבן נותנים קטעי החיזור הקצביים וכן להיט האלבום, "רגשות בתנועה", המזכיר את יללני פיאות־הלחיים של שנות החמישים.

12/12/1986

חזרה לדף הבית