חוזרים לתמונה

קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג,
"חלום אמריקאי"; הד-ארצי

אחרי שגרהאם נאש וניל יאנג עשו בשלוש השנים האחרונות כל שביכולתם להרוס את המוניטין שלהם והוציאו שורת אלבומים מסחריים-קיקיוניים, הם החליטו כנראה שצריך באמת להרוס את ההיסטוריה כולה. סטפן סטילס ודיוויד קרוסבי, שהפכו במהלך השנים למשהו המזכיר עקרת-בית תפוחה בדרכה הביתה מן השוק, הוזעקו ממרבצם וחברו אל צמד ההרסנים להקלטת אלבום קאמבק, "חלום אמריקאי", שלמרבה הפלא יצא בכלל לא רע.

שילוב הקולות בין הארבעה נשאר כשהיה, ויוצר את אותה הרמוניה אמריקאית למשעי, הנוטה מעלה, אל הצלילים הדקיקים. את הבלאדות של פעם מזכיר במיוחד קטע הקאנטרי האקוסטי "הבית הישן הזה", המביא עבודת גיטארה עתיקה ואותנטית ושייך באופן בלעדי לניל יאנג. בקטע הרוקי הקצבי "לילה לגנראלים" מכסחים בצוותא יאנג, סטילס ונאש את הגיטארות ודיוויד קרוסבי שר בקול בוטה טקסט פציפיסטי כנגד הגנראלים וה-
"Boys from the C.I.A", שירו בגברת חירות ופיצפצו לה את המוח. המוטיבים ההודיים הכמעט סמויים המופקים מן הגיטארה של יאנג בקטע "ארץ צללים" באים ללמדנו שחוץ מכסף, מכילה המציאות גם זן (ויש גם אחזקת האופנוע, שזה כבר סיפור ששייך לרוק הכבד).

הקטע החזק באלבום הוא "קומפאס", שיר אוטוביוגרפי שבו מתאר קרוסבי את שנות הסמים הקשות שלו וגם את ההתעוררות לחיים שבאה אחריהם. קרוסבי מלווה עצמו בגיטארה אקוסטית, יאנג מפחפח במפוחית, והסך-הכל יוצא אישי ומשכנע. אוהבי הבלאדות ימצאו ניחומים גם ב"להרגיש את אהבתך" השקט והרגוע, המצייר חלום של אהבה ויכול להרדים כל תינוק, אפילו בשלב צמיחת השיניים ועליית הסעיף.

ב"שיר לילה", החותם את האלבום, מתחיל סטילס לשיר באגרסיביות מסוימת ולגרור את הכל לכיוון אורבאני יותר, אך בפזמון מחזירים אותו חבריו אל ההרמוניה, מחייכים במבוכה ומורידים את המסך. לקמבאק הנ"ל מגיעות מחיאות כפיים, גם מצד אלה שלא אוהבים במיוחד את הסגנון.

06/01/1989

חזרה לדף הבית