מלאכי הגיהנום

מארק אלמונד, "ז'אק"; סאם-ביזאר, יבוא
(בית-התקליט)

מארק אלמונד עומד להמריא. הכנפיים כבר עליו. עם הכנפיים ועם מבט עורג אל המרומים הוא הצטלם לעטיפה הפנימית של אלבום שירי ז'אק ברל החדש שלו. האפלוליות הצפויה שבה שקועים שנים-עשר הקטעים הברליים עשויה בטעם ויכלה למצוא חן בעיני, אלמלא היתה לי בעיה קשה עם הקול של אלמונד, שהילך עלי אימים מאז ומתמיד.

אלמונד דווקא הצליח להיפטר כמעט לגמרי מן הנזלת הכרונית, אבל קולו עדיין לא נוגע. אלמונד, ואנחנו עדיין בטור הבעיות האישיות שלי, מזכיר לי את עליזה עזיקרי. למרות הליווי המוסיקאלי המוצלח, נותרתי בשמרנותי, ואני מעדיף את הגירסה של בואי ל"מותי" ואת זו של גאווין פריידי ל"Next". אלמונד ממריא עם ברל, ושרק ייזהר מהפלואורוסצנטים.

12/01/1990

חזרה לדף הבית