מתקפת הצרצורים מחולון

אמנים שונים, "אוסף ראף-טרייד"; אן.אם.סי;
ג'ו קוקר, "לילה אחד של חטא"; אן.אם.סי

והפעם, ילדים, נעסוק בסוגיה העולה מפעם לפעם על סדר היום והמכונה איכות הדפסה. כמו תמיד במקרים כאלה, נפנה את האצבע המאשימה והבשרנית ביותר לכיוון אזור-התעשייה חולון, שם שוכנים להם בבטחה שאננה מפעלי חברת אן.אם.סי ומשרדיה. קיצורו של מצב מתמשך נראה כך: יושבים להם אנשים, חולונים ותל-אביבים כאחד, וחושבים, שאם היליד המקומי הוא ממילא כל-כך עצבני ומטומטם מחום/אינתיפאדה/שושלת, אז בטח שאין לו זמן לפרט שולי וזעיר כמו איך נשמעים התקליטים שהוא קונה. לעתים מזומנות קובעת אן.אם.סי שיאים חדשים בתחום ההדפסות הדפוקות. השבוע שוחררו לשוק שני מוצרים פגומים, הנמכרים במחיר מלא ועושים חשק לרדת מהארץ.

הראשון הוא אלבום-האוסף של אמני ראף-טרייד, אלבום שערכו אנשי אן.אם.סי בחולון ושעשה רעש בזכות התלהבות שעורר אצל אנשי החברה בחו"ל. המאסטר האסוף יועבר לכל החברות המייצגות את הראפ-טרייד בעולם, ותוך זמן קצר יוכלו גם ילדים נורבגים קטנים להקשיב לשרשרת הכוללת את הסמיתס, איסטרהאוס, בנד-אוף-הולי-ג'וי, סאנדי שאו, איי.אר.קיין, ג'יימס, קרייג דייוויס, הוודנטופס, Souled American, אופל ועוד. בסופו של דבר אין כל אפשרות להבין, איך קורה שאלבום כל-כך מנופח ומפואר נשמע כל-כך רע על הפטיפון. האם זוהי ההדפסה הישראלית בלבד, או שגם אותם ילדים נורבגים קטנים ישמעו את הצרצורים הנוראיים, המלווים את כל הקטעים כאן? אין לדעת. מה שבטוח, שהזכות להאזין לרעשי ההדפסה של הדי.ג'יי. החדש של ג'ו קוקר (הוא הוא המוצג הדפוק מס' 2) שמורה למקומיים בלבד. נמצאים כאן שלושה קטעים, שניים מוכרים מאוד ("קדחת" ו"אני הגבר שלך") ועוד אחד ("כשהלילה בא") חדש, שדווקא מצא חן בעיניי. וחבל שמצא. כי לא הצלחתי להקשיב לו עד הסוף. פשוט אי-אפשר. הגזמתם, אן.אם.סי.

07/07/1989

חזרה לדף הבית