סרוס סורס

דיסצ'ארג', " AGAIN NEVER "; קליי, יבוא
(בית-התקליט)

דיסצ'ארג' היתה ללא ספק להקת הפאנק החריפה והרצחנית ביותר שפעלה בתחילת שנות השמונים בבריטניה. ארבעת חבריה התמחו בחיבור טקסטים סופר-פציפיסטיים לרעש פאזים אקסטרה-אגרסיבי, והתוצאות יכלו להפוך גם את מהאטמה גאנדי לטרוריסט ממדרגה ראשונה. דיסצ'ארג' התבססו על זעקות דקלומיות, באס דיסטורשני במסווה של פטיש-אוויר, גיטארת מכבשים מוחצת גולגלות ומתופף בעל קריז מהיר ונצחי.

בקרב הפנקיסטים היתה דיסצ'ארג' להקה שנויה במחלוקת. רבים מהם פשוט לא הצליחו לבלוע את מאסות הרעש הארטילריות וטענו שהסגנון הכללי קרוב מדי לטראש, בעיקר בגלל הסולואים המעוותים שנפלטו מן הגיטארה מפעם לפעם ותרמו לבלגן הכללי (בדיעבד הסתבר שקטעי הסולו הקצרצרים אכן הצביעו על גורמים מטאליים בדמו של הגיטריסט). אחרי החלפת הסולן הזועק והנפלא בסולן זועק ומגעיל ב-1983, הלכו הגורמים המטאליים והתרבו, עד שלבסוף קרה מה שקרה, ודיסצ'ארג' הפכה ללהקת מתכת קלאסית, מנוונת ונוראית, עם ליין שירה דקיק וגיטארות קלישאיות וסכמאטיות (בכיתי, הו כמה בכיתי).

את אלבום האוסף החדש (הנושא את שמו של אחד הקטעים החזקים ביותר של הלהקה) ניתן להגדיר כאחיזת-עיניים, ורצוי להוסיף גם אזהרה חמורה: הלהיטים הישנים והטרום-מטאליים המופיעים כאן עברו רמיקס, במטרה להתאימם לאוזניים מעודנות. חצי מכמות הווליום נשטפה מן הבאס והגיטארות, הסולן הנפלא ההוא קיבל על לא עוול בכפו חיפוי מסרס של אקו, התופים זכו לסאונד מלא ו"נורמאלי" יותר, וכל העניין עומד בניגוד גמור לעצם ההוויה של דיסצ'ארג' הישנים והטובים, שכבר אמרו: "זאת לא מוסיקה אמיתית, ואני רק צועק וצווח". עדיף לחפש את החומר הישן בנרות, מציתים, פנסים גדולים מאוד, ואם צריך, אז גם בפצצות-תאורה.

16/03/1990

חזרה לדף הבית