לנון: ג'וליאן סתם עושה בושות

לג'ון לנון קצת נמאס מההתעדכנות הבלתי פוסקת במצב הקוסמוס, ואת העשור החולף הוא בילה בסריגה, בישול והרבה מנוחה. יורם בר שוחח איתו על המוות, על מיתוסים, על הכפיל של פול, על אקסטזי, על מנחם גרנית ועל מארק צ'פמן. ראיון ראשון מאז הרצח.

את ג'ון לנון פגשתי בחומוסייה קטנה בפאתי מעלות-תרשיחה. מעט אנשים מודעים לכך, אבל ג'ון עדיין חי. וגם אם לא, יחסית למישהו שמת לפני עשר שנים, הוא נראה לא רע בכלל. הוא לבש מכנסי קורדרוי, וזנב הסוס שלו היה עשוי בקפידה. "תה. תה עם נענע", הוא זרק למלצר והסיר את המשקפיים המפורסמים. אם הוא רק היה יודע כמה צרות עשתה לי אשת יחסי-הציבור עד שהראיון הזה נקבע סוף-סוף.
איך התה?
טוב. טוב מאוד. מזכיר לי את הארץ, את המשפחה, את יוקו (מהרהר). אתה יודע מה? לא. בעצם התה טוב, אבל הוא לא מזכיר לי כלום. אני א-פוליטי לחלוטין.
מה הקשר?
(הוא מחייך. אין לי מושג מה עובר עליו).
ג'ון, הרבה קרה מאז הרצח. הרבה שינויים עברו על העולם. אתה מעודכן?
אההה... אתה מבין, קצת נמאס לי מן ההתעדכנות הבלתי פוסקת הזאת במצב הקוסמוס. בתור אדם מת, אפילו גווייה, אם תרצה לקרוא לזה ככה, אני מנסה להקדיש כמה שיותר זמן לדברים שתמיד אהבתי ושאף פעם לא היה לי זמן בשבילם. אני ישן המון, מעיין בספרי בישול ומנסה מתכונים שונים, סורג, דברים כאלה. מה שאני כן יכול לומר לך זה שאקסטזי זאת המצאה נהדרת. חבל שבזמני לא היה משהו כזה. קליל ונחמד. וגם את סוניק-יות אני אוהב. חבר'ה נהדרים אחד אחד.
וזה הכל?
(ג'ון שוב מחייך. מחייך הרבה, המאנייק).
כלומר, זה כל מה שקלטת בעשר שנים? אקסטזי וסוניק-יות?
תראה, חוץ מאלה יש עוד המון דברים, אבל הם פשוט לא שווים התייחסות. מה רצית, שאני אתחיל לבכות לך על המצב במפרץ ושאשווה אותו לווייטנם? עזוב, נמאס, פשוט נמאס. וחוץ מזה, אחרי הביוגראפיה של אלברט גולדמן אף אחד לא יאמין לי ממילא. כולם כבר יודעים שמלכתחילה לא היה לי אכפת בעצם משום דבר.
לא כולם מאמינים לגולדמן.
טוב, אז אם אתה מתעקש, אני יכול לומר לך דבר אחד שבאמת לא מצא חן בעיני: כל הקטע הזה של הפיכה למיתוס קדוש. אני לא קדוש, ואף פעם לא רציתי להיות כזה. היתה תקופה שבה שימשתי גורו לאנשים שהאמינו ברעיון מסוים, אבל העניין נגמר מבחינתי בתחילת שנות השבעים. הגיע השלב שבו התעוררתי וגיליתי שאני מוקף באנשים סהרורים או חצי-מטורפים, שחיים בעבר. הפכתי לאידיאולוגיה מהלכת על שתיים, סמל של שלום ואחווה.
אתה הזמנת את זה.
לא אני המצאתי את הפציפיזם,אתה יודע. באותה תקופה הרגשתי כל-כך רע עם עצמי, עד שבשלב מסוים הרגשתי צורך להתנער מכל האנשים האלה, שציפו ממני להיות ספק האופטימיות שלהם. שנאתי אותם, והראיתי להם את זה כשהופעתי. ניסיתי לגרום להם להבין את מה שאני הבנתי. שהעולם לא פשטני כל-כך, שלא הכל שחור ולבן. אבל די נכשלתי. האנשים האלה סירבו להרפות. עצרות הענק שלהם נראות לי לא קשורות אלי בכלל, אפילו שכולם מחזיקים שלטים עם השם שלי. מנחם גרנית, למשל. לא מבין מה הבנאדם הזה רוצה ממני. חוץ מזה, אני אוהב שמעצבנים אותי.
(חייב לעצבן אותו) פול מקארתני. אתה בטח שומע עליו מפעם לפעם.
(ג'ון בולע את רוקו באלגאנטיות) אמממ... כן, פול. הוא מת, דרך אגב. מת מזמן. אני קברתי אותו. אל הכפיל האיום שלו אני מסרב להתייחס, אבל אני לא יכול לומר שלא רתחתי כששמעתי את הגירסאות החיוורות שלו לקטעים שלי ושל פול. נכון שפול המקורי היה הבייבי-פייס שבחבורה, אבל הכפיל הטפיל הזה ממש מזכיר לי פודינג וניל פרווה. לא בשביל זה פול היה צריך למות.
("אללה ירחמו", גונח בעל-הבית הקשיש ולוגם מכוס הערק) קוטנר אמר שמותו של פול לא היה ולא נברא. אתה מכיר את קוטנר?
קוטנר? זה לא ההוא מ"קח סיכון"?
ההוא זה קושניר.
אה, קושניר. אני אוהב את קושניר, דווקא בגלל שהוא אידיוט כזה, נעבעך כזה. מזכיר לי את עצמי כשהייתי צעיר.
אתה מתגעגע לימים ההם?
אני מתגעגע ליוקו ולשון, לא לשום דבר אחר.
מה עם ג'וליאן?
עזוב את הפלצן הזה. הוא מנסה לעשות כסף מזה שקוראים לו לנון, ורק עושה בושות. אפילו הבן של בונזו (ג'ון בונהאם, י.ב.) מוצלח יותר. אבל זה לא לציטוט.
ולני קרביץ?
אה, הוא דווקא לא מפריע לי במיוחד. יש לו אפילו כמה קטעים שאני די מחבב. הוא מחקה אותי, אבל את זה עשו כבר הרבה אנשים לפניו. לפעמים הוא מעצבן אותי קצת עם כל האנרגיות החיוביות האלה, אבל כבר אמרתי שאני אוהב להתעצבן.
באחרונה הכריז מארק צ'פמן, האיש שרצח אותך, שהוא מצטער על המעשה, שהיווה לדבריו, את קץ עידן התמימות. אתה חושב על צ'פמן לפעמים?
אני חושב עליו הרבה. ראיתי את התוכנית עליו, ששודרה לפני שנה בערוץ-2. הוא איש מעניין, אבל התפיסה שלו, ללא ספק, קצת מעוותת. אני לא חושב שהוא צריך להצטער על משהו. צ'ארלס מנסון רצח אנשים בגלל השירים שלי, ואני לא יכול לומר שלא הוחמאתי. גם בי, בסך-הכל, יש צדדים אפלים קצת. חוץ מזה, פציפיסטים אמיתיים תמיד מסיימים את חייהם בצורה אלימה. קח למשל את הבחורצ'יק החדש הזה, שהגיע מאצלכם, כהנוב, לא, כהנא.
כהנא פציפיסט?
לפי השיער הארוך וסמל הפיס הבנתי ככה, לא?
לכהנא היה זקן ושיער קצר.
רגע, רגע, אני חושב שאני יודע על מי אתה מדבר. אתה מתכוון לזה שעשה סטנד-אפ קומדי בניו-יורק, ופתאום קם צופה אחד שהתעצבן ממשהו וירה בו.
בוא נעזוב את זה. בעצם אתה די סנילי, לא?
בהחלט, ואני גאה בזה.

04/12/1990

חזרה לדף הבית