האגן תעשיות
נינה האגן, ליקוויד תל-אביב, 3.5
בדרך להופעה של נינה האגן הרגשתי כמו זאטוט בן חמש שנוסע לקרקס. נינה, כך הבטיחו, תחליף תלבושות, תצמיד לשדיה חזייה עם פטמות מהבהבות, תרכיב על מפשעתה ראש של בובה, תחבוש פיאות נוכריות ותספר לקהל סיפורים מוזרים.
מאוחר יותר, במועדון ליקוויד מול הירושלמים, שלא נטרו לה טינה על ביטול ההופעה בבנייני-האומה, פתחה האגן את ההופעה שלה דווקא בקטע אופראי קלאסי והוכיחה, שהיא יודעת גם לשיר. אחרי זה נתנה האגן את כל שהובטח: היא קפצה ורצה, התכופפה והתיישרה, הרימה והורידה ובקטעים מסוימים גם פתחה וסגרה, אבל שרה כמעט רק את קטעי הדיסקו מאלבומיה האחרונים. אולי בגלל שההופעה של נינה האגן מתוכננת מראש על כל פרטיה, אולי בגלל שכאשר היא מחקה מפרצופה את הבעת הטירוף, ראיתי דודה מיסכנה, שהיתה מעדיפה להיות עם הילדה והחבר שלה במקום לעמוד על במה, להצהיר הצהרות ייחום מלאכותיות ולהמשיך לשחק את האמא של הפאנק. אולי בגלל אלה הכל התפספס.
המוסיקה נסחפה לשיאים טובים לפעמים, בעיקר כאשר הגיטארות התגברו ונינה פרימה-בלרינה הפסיקה לבלבל את המוח עם תיאורים נדושים של צלחות מעופפות, שמחכות לה מאחורי הבמה. אבל כל מה שקרה על במה נשאר שם ולעתים רחוקות הצליח להלהיב. גם כאשר השחילה האגן בין רגליה את חוט המיקרופון ומשכה למעלה, היא היתה מפעל ענק ומסודר.
09/05/1986