להזדקן ביחד

תיסלם ונוער-שוליים; חמישי בריכת-הסולטן

פיספסתי את אטרף, שהופיעו ראשונים (אנקות הסיום של "שולה" עוד הספיקו להלום באוזני). אבל זה הדבר הטוב היחיד שקרה לי בערב יום חמישי.

בריכת-השולטן קידמה את פני במסך ענק, עליו הופיע קלוז-אפ של המפשעה המיקיאגית, לשביעות רצונן של חובבות האנטומיה הצעירות, אשר מילאו את אוויר הלילה (הנעים) בצווחות אימתניות. מעורר צווחות נוסף היה הקלוז-אפ על דודי לוי, הגיטריסט היפה והחטוב, שעשה עיניים עם השפתיים, ולהפך. נוער-שוליים נתנו הופעה מתקבלת על הדעת עם סאונד מצוין. הם צוברים גיבוש וניסיון, מיקיאגי ממשיך לחייך חיוך טוב ומבין, והכל בסדר, כולל "ציירי לך שפם" - יציאה נפלאה אשר זוהרת בבדידותה. חילקו להם תקליטי-זהב, לילדים המוצלחים, ואז, למרבה הצער, נאלצתי גם לשוב ולהיזכר בקיומו של רונן בן-טל, הפטרון, שעלה לבמה לקבל עותק מוזהב פרטי משלו.

זרקורים הופעלו, וסקירה מרחבית קצרה הבהירה לי שאני יושב במרכזה של קייטנה ענקית. אלפי החניכים והחניכות שתו בירה במקום שוקו (נקודה חיובית!). אלפי זרועות זעירות הונפו אל-על, כשתיסלם פרצו אל הבמה ופתחו עם "על הבמה". אחרי כמה קטעים נכנסתי להיסטריה. מעדויות שמסרו מקורבים לאחר מכן התברר, כי בשלב הזה התחלתי לנפנף בידי, לדרוש את נוער-שוליים בחזרה ולרקוד ריקודי-בטן. אחר-כך זעקתי שאני יוסף טרומפלדור, מילאתי אמבטיה בקצף שפרץ מזוויות פי וניסיתי להטביע את עצמי בתוכה.

מישהו עצר אותי בזמן ולחש שעדיין לא הכל אבוד. שנכון אמנם שתיסלם מזייפים נורא, אבל לא צריך לעשות מזה כזה סיפור, ושנכון שהזיקנה היא דבר נוראי, אבל היא גם בלתי נמנעת. תיסלם זייפו נורא, בעיקר כשהם שרו יחד. הם המיתו את הקהל, שאיבד התלהבות והתחיל לפרוש בשלבים מוקדמים למדי. אין ספק שצפייה בחבורה של קשישים כפולי סנטר ששרים את "מעשנים ביחד" בחוסר מרץ מחריד היא עסק מכאיב. אבל אני יודע שהכל קרה בגלל יושי שדה. אני שונא את יושי שדה. הוא מעצבן אותי, וכך גם חולצת השחמט שלו, החיוך הדבילי והקפיצות הטיפשיות. הוא גורם לרונן בן-טל להיראות טוב ולנוער-שוליים להיראות נפלאים. הוא רץ ללא הרף אל קידמת הבמה, ואפילו לקשישים שאיתו לא נעים בגללו. אבל יושי אטום כמו קיר בטון ומשוכנע שהוא כוכב-על. יושי ויושי בלבד אחראי לחור באוזון, למצוקת הדיור, למחירם הגבוה של הבייגלך (3 ש"ח), שהגיעו מעולפים על אלונקה. הוא גם האחראי הבלעדי לעלפונם. לא בא לי לכתוב יותר על אף אחד אחר, חוץ ממנו. חזור הביתה, יושי, הצ'יפסים על האש.

13/07/1990

חזרה לדף הבית