בק בדיסקוטק

ג'ף בק, "פלאש"; "JEFF BECK, "FLASH
סי.בי.אס

יום אחד בדרכו למכולת נזכר ג'ף בק שזמן רב חלף (חמש שנים) מאז הופיע לאחרונה תקליט שלו בשוק. אי-לכך עלה בדעתו שבא הזמן לתקליט חדש. החנווני במכולת, שיש לו בת שאוהבת מאד דיסקו וגם דברים יותר גרועים, השתתף בחוויית הגילוי של ג'ף בק והציע לו, בצחוק כמובן (שכן הוא עצמו מכיר ואוהב את המוסיקה של בק כבר עשרים שנה), שיוציא תקליט דיסקו, והוא (החנווני) יוכל לומר לבתו (לומדת בתיכון אנגלי שמרני, עם פלאטה) שג'ף בק עשה את התקליט לכבודה. בק, שחוש ההומור אבד לו משום-מה ביום ההוא, אימץ את עצת החנווני והקליט את האלבום "פלאש".

רק בסיפור הדמיוני הזה אפשר להסביר את הופעת "פלאש". עצובה ומגוחכת העובדה שג'ף בק חיכה חמש שנים בשביל לצאת לשוק דווקא עם דייסה כזאת. אני עוד מנסה לשכנע את עצמי שהצלילים הסתמיים העולים מן התקליט אבן שייכים למוסיקאי שעשה את האלבום "אמת" בשנת 1967, ולא מצליח.

בק, שהיה חבר בלהקת ציפורי-החצר, שניגן עם חלק מחברי לד-זפלין, שהקים חמש להקות שנשאו את שמו ושהצליח לרכוש לעצמו מוניטין בשל נגינתו הווירטואוזית על גיטארה, גייס לעזרתו ב"פלאש" את רוד סטיוארט מאגף השנדי, ששר בתקליט את השיר "אנשים מתכוננים". מתכוננים למה? אם ניסו בק וסטיוארט לשחזר את הצליל שלהם מלהקתו של ג'ף בק, הם נכשלו. אם הם ניסו להוציא משהו קליט, סימפאטי ומגעיל, הם בהחלט הצליחו. בק מצליח להמחיש ב"פלאש" את פאר ההתמסחרות, את שיא הפתטיות של כוכב רוק מזדקן המנסה להתאים את עצמו למה שהולך בשוק. כך הוא נטמע בהמון ונעשה סתם עוד זמר, ולא עוזרים לו כאן קטעי הסולו החורקניים והמהירים, הם פשוט לא מתאימים לליווי הסטרילי והמשעמם שבו נעטפו. "פלאש" יכול היה להקפיץ את הרגל הממוצעת מעלה ומטה במשך זמן נגינתו, שום דבר יותר מזה. ג'ף בק עשה את שלו, ג'ף בק יכול ללכת.

30/08/1985

חזרה לדף הבית