טרמפ פסיכדלי

בוויס פרונד, "בוויס דרך חלון הראווה", רקלס;
יבוא (בית-התקליט)

מימי לא נתקלתי בלהקתו של בוויס פרונד (או שמא בוויס-פרונד היא הלהקה, ושם האיש שמאחוריה הוא בוויס סתם), עד שהחליטה חברת רקלס, שמתמחה בפסיכדליה עתיקה, להאיר את עיני בעזרתו של אלבום כפול, המכיל קטעים של הלהקה/ זמר, שלא הופיעו, מן הסתם, בשום מקום אחר. בוויס (בהעדר אינפורמאציה נוספת) הוא גיטריסט בריטי, שמשתדל מאוד לצבור מהירויות נגינה של פרארי פאראנואידית הנרדפת על-ידי עדר שדים. העניין הוא שבזמנו זה היה מקובל ואפילו מכובד, והשמצה פראית תחטא מיד בחוסר רלבאנטיות פראי לא פחות.

מעבר לזה, מאזנים את שורות הסולו האינסופיות קטעים מצוינים, צורמניים ופסיכדליים למהדרין שבמהדרין, מהסוג שגורם למאזינים מוכי נוסטאלגיה להימרח על הרצפה בעוויתות נוראיות, ומסמל יותר מכל את אהבתו של הגיטריסט לגיטארה, את משיכתו של הפרפר אל הפרח ואת שאיפתו הבלתי מרוסנת של עור התוף לבקע את עצמו אחת ולתמיד.

"שלום! עכשיו אתה הבעלים של 'בוויס דרך חלון הראווה'. אז תגלגל את השטיח ותעשה חיים" - כך, תוך צחקוקים היסטריים, נפתח האלבום, וכל שנותר לעשות הוא לעלות על הטרמפ שהוא מציע, לחזור איתו בזמן אל 1970, ולנסות לשכוח את המיחושים הקיומיים שמציע היום-יום. בוויס עצמו, יש לציין, שוכח אותם כל-כך טוב, עד שבשלבים מסוימים נדמה, שאפילו אור השמש המתפזר בחדר שייך לתקופה אחרת, שבעצם לא היתה קיימת מעולם.

28/07/1989

חזרה לדף הבית