כמעט הישן והטוב

רוד סטיוארט, "רוד סטיוארט"
"ROD STEWART "ROD STEWART
הד-ארצי

אורך הקטע הפותח את אלבומו החדש של רוד סטיוארט הוא רק 4.06 דקות, אך כשמקשיבים לו אפשר להבין מדוע ניתן לו השם "מכאן לנצח". הקטע פשוט לא נגמר. סיוארט חוזר על הפזמון שוב ושוב. הגיטארה הספרדית, התופים העמומים, הקלידים הפעמוניים והגיטארה החשמלית יוצרים כאן אמנם סאונד מיוחד, אבל השעמום שבמלודיה הבסיסית גורם למחט לקפוץ אל "עוד כאב לב", הרצועה השנייה, רוק קצבי עם גיטארה וקלידים סקוטיים. "לילה כזה", רוקנ'רול סוער, מאפשר לסטיוארט הפגנת נזקי מיתרי הקול הפרטיים שלו במלואם. הוא זועק וצווח ונשמע לעתים כמו גלגלי רכבת הנבלמים פתע על פסי ברזל. סטיוארט גם יושב על פסי ברזל בתצלום העטיפה, כשהרקע כביכול עתיק וחום. הגוון רומז על חזרה לימים שבטרם ההתמסחרות המוחלטת. ובאמת, מה שקורה בצד א' של האלבום מזכיר את מה שקורה ב"עבודה מלוכלכת", האחרון של האבנים. סטיוארט חוזר לימי הרוקנ'רול גדושי הפאז והפסנתרים הקצביים, ובקטע "אדומה חמה בשחור" הוא עושה את זה אותנטי כמעט לגמרי.

צדו השני של האלבום מוקדש בעיקר לבלאדות, ובתחום הזה סטיוארט כבר איבד את השביל חזרה. הקטעים השקטים בומבאסטיים מדי, וגם כאלה המתחילים באווירה פחות ממוסטקת, כמו "עשרה ימי גשם", הופכים בסופם דביקים ונמתחים. בסיום האלבום מופיעה גירסתם של סטיוארט ולהקתו ל"בחיי" של הביטלס, גירסה שקטה, משופעת קולות-רקע בתחילתה וסינתיסייזרים, המצטרפים בהמשך ומחזקים את המימד הכנסייתי. ובסך־הכל נראה, שאם רוד סטיוארט ישתדל, הוא עוד ישוב אל 1970.

03/10/1986

חזרה לדף הבית