לו הייתי מלח

מידג' יור, "המתנה"
"MIDGE URE, "THE GIFT
סי.בי.אס

בסוף שנות השבעים, זמן פריחת הגל-החדש האלקטרוני-מנוכר באנגליה, עם אמנים ולהקות כמו גארי ניומן וצבא-הרכבת-התחתית, טויה וילקוקס, תמרונים-תזמורתיים ואחרים, פרחה גם להקת אולטראווקס, ששילבה בהצלחה רוק אגרסיבי עם קלידים מעודנים ואפקטים חלליים. אל אולטראווקס, להקה מעניינת שהבשילה מתקליט לתקליט, הצטרף מידג' יור כסולן לאחר פרישתו של ג'ון פוקס. עם יור היתה הלהקה בשיאה, ולראיה האלבום "וינה", 1981. מנקודת שיא זו החלה הלהקה להידרדר. יור פרש לטובת להקת ויזאז', ועכשיו הוא יוצא באלבום סולו.

יור אינו מגיע לשיאים מוסיקאליים נדירים באלבום "המתנה", אבל הקול החזק והטוב שלו, הגיטארות האולטראווקסיות-טרנזיסטוריות, התופים החזקים עם האקו והקלידים, שמקיפים את הכל, עושים את שלהם. צדו הראשון של התקליט הוא המסחרי והקליט יותר. "לו הייתי", הלהיט הרדיופוני מתוכו, הוא קטע משעמם וצפוי, שהופק למטרות מכירה בלבד ("לו הייתי מלח, שבעה אוקיאנוסים הייתי חוצה בשבילה. לו הייתי מנהיג, במזון אהבה ממרומים הייתי מאכיל אותה"). בקטע "כאשר הרוחות נושבות" מזכירים סולו הגיטארה המצוין והקול המוכפל-מעוות של יור את התקופה שבה לא עשו כולם דיסקו. ואז באה נפילה עם "חיים בעבר" של ג'טרו-טול. קשה להבין מה הניע את יור לבצע מחדש את השיר הקשה והמעולה הזה, מה גם שאין כאן ניסיון לאינטרפרטאציה חדשה. יור פשוט מחקה את איאן אנדרסון הגדול, ונותר רחוק מהמקור. כדאי לחשוב יותר מפעמיים לפני שהולכים לבצע שירים של ג'טרו-טול.

הצד השני נפתח בקטע אינסטרומנטאלי הנקרא "אנטילס". המלודיה פשוטה, פשוטה מאוד. אבל מידג' יור שוב אוחז את המאזין הנוסטאלגי בתפיסת מלחציים, ומספר לו בשיר "ארצות בזבוז" הבומבאסטי על ילד שאוהב להקה ישנה כלשהי, ומה קורה לו כאשר הוא שומע תקליט ישן של הלהקה הזאת בווליום אדיר, כאשר החלון פתוח ואוויר הערב הצונן מתסיס את מחשבותיו. אחרי "ארצות בזבוז" בא ריחוף הודי מזרחי שגרתי ואופנתי עם הקטע "אידו ראש השבט". בקטע הטוב והחזק ביותר בתקליט, "היא בכתה", יודע המאזין שמידג' יור הצליח להפעיל עליו טריק שפל של חזרה על דברים שנשמעים עדיין טוב. יש כאן הרבה אולטראווקס וגם מעט ויזאז'. אבל מידג' יור נטו, נקי, אם יש דבר כזה, אין פה.

27/12/1985

חזרה לדף הבית