לילו של התן

ואן מוריסון, "שקיעת אבלון"; פונוקול

במשך השנים הצלחתי להתעלם בצורה יפה מאוד, ולחלוטין, מן הדינוזאור החרישי והמרתיע הנקרא ואן מוריסון. מוריסון אחד כבר יש לי על הראש. אבל ואן, בניגוד לג'ים, עדיין חי. התוצאה היא, כמו תמיד במקרים כאלה, אלבום חדש, "שקיעת אבלון", שבו הופך מוריסון למסחרי יותר ומשתף את קליף ריצ'ארד בקולות רקע ואת ג'ורג'י פיים (סליחה, אבל מי זה?) באורגאן האמונד.

בדיעבד מסתבר כי ואן מוריסון הוא אכן חרישי, והמוסיקה שלו מערבת בלוז, קאנטרי, גוספל ומעט שמאלץ רומאנטי טבול בסממנים קלטיים (בא מאירלנד, הבחור הקשיש). העיבודים ואיכויות הקול של מוריסון, ישמחו בוודאי לגלות אלה שמכירים אותו, שומרים על רמה גבוהה. אחד מאותם תקליטים, הגורמים לתנים ליילל בווליום כפול בשעות הקטנות, ולי, מצד שני, לשמוח שאני לא תן.

23/06/1989

חזרה לדף הבית