ליסה בפני עצמו

לני קראביץ, "תנו לאהבה לשלוט";
הליקון

לני קראביץ מתנפל על שנות השישים. על הבוקר הוא קופץ מהמיטה הזוגית שלו ושל ליסה בונט (כן, כן, זה המצב), תופס את הגיטארה ודופק איזה שניים-שלושה בלוזים רק בשביל להתעורר. את הלילה הוא בילה בחלומות רטובים על הנדריקס, מארלי ולנון (שאותם הוא מציין כמקורות השפעה ראשיים). בניגוד לג'ף הילי, הוא נמנע מלשעמם בטכנולוגיות מרשימות, ולא מנגן אף פעם עם השיניים, הריסים או הגבות.

קראביץ חוזר אל הצד הנאיבי, הראשוני והמלודי יותר: טקסטים אופטימיים (שניים של ליסה בונט), הקוראים למודעות עצמית ולחופש של פעם; רוח רעננה, שירה אנרגטית, הכפלות שירה לרוב וקולות רקע למכביר: בלוזים עם סקסופונים עוצמתיים וציטוטים נוספים מבי.בי.קינג, קלפטון, ופעם אחת גם מבאד-קומפאני. קולות הרקע והכינורות, כשחושבים עליהם, מזכירים את אי.אל.או, אבל למרות זאת התוצאה מצליחה להישמע לא רע בכלל. מוסר ההשכל: כדאי לישון עם ליסה.

24/11/1989

חזרה לדף הבית