מוריסון בפיתה

שב חאלד וסאפי בוטלה, "קושה";
אן. אם.סי

אין לי מושג מה חושבים מבקרי הרוק באלג'יריה על אלבומו החדש של שב חאלד, "קושה". אני יודע רק שחאלד ומי שהוציא עימו את האלבום, סאפי בוטלה, נחשבים לגדולים בעיני הקהל האלג'ירי, וכמו כן שהאלבום הזה בטח עושה למוסיקה האלג'ירית שירות גדול יותר מזה שעשה האלבום של עפרה חזה למוסיקה התימנית. בעוד שחזה ניטרלה לחלוטין את המוסיקה שלה מנשמה מזרחית אותנטית, לא ויתר חאלד אפילו בסנטימטר. היזהר אשדות שלו, סאפי בוטלה, לא עלה עליה ולא רמס אותה בדחפורי דיסקו, אלא סיפק לה ליווי חכם, נכון, העושה שימוש בכל האפקטים והסאונדים המודרניים האפשריים, ולמרות זאת הוא שומר על ניחוח מזרחי משובח, ולא הופך למסטיק גרמני.

אפשר להשוות את מה ששומעים ב"קושה" לקטעים מ"חיי בסבך הרוחות" של בריאן אינו ודייוויד בירן או לפרויקטים מסוימים של חברת קראמד הבלגית. יש הדרבוקות וכלי-ההקשה הערביים הקלאסיים, יש אקורדיון וכינור מייבב, יש עוד ויש את חאלד ששר, כדברי הקומוניקאט, על אלכוהול, ייאוש, אהבה, תקווה וחיי היומיום. חאלד, שהקומוניקאט אף מרחיק ומגדירו כ"ג'ים מוריסון ערבי", מרבה לזעוק "אווייי" ו"ואאאייי", ולמרות שלא הבנתי מלה, נראה שיש לו בעיות עם עצמו, דבר התורם חוזק אגרסיבי רב לשירתו. סאפי בוטלה אחרי על הסינתיסייזרים, התופים האלקטרוניים ושאר הטריקים מיפן, ומדי פעם מופיע גם סקסופון (לא אהבתי). השילוב הנ"ל בין קצב מערבי ושירה ערבית אלג'ירית נקרא, אגב, ראי, שזה משהו בין בלוז לרגאיי. ניתן למצוא כאן, חוץ מן הלהיט "שיבא", גם את "חנה חנה", "אל-ללה" ו"בארוד". בתיאבון.

03/02/1989

חזרה לדף הבית