ממתין לנשר האמריקאי שימריא

ג'קסון בראון, "חיים בצל האיזון"
"JACKSON BROWNE "LIFES IN THE BALANCE
הד־ארצי

בדומה לברוס ספרינגסטין, ישב גם ג'קסון בראון עם פחית בירה ביד מול הטלוויזיה ומצא עצמו נגנב מן השחיתות השורצת בעולם בכלל ובאמריקה בפרט. מכירת האלוהים, כמו שמוכרים בגדים ומכוניות, המשחקים הפוליטיים, הכלכלה הרעועה, המיעוטים הדפוקים, כל אלה עלו לו לראש, ומאחר שעל גיטארה הוא ידע לפרוט, וכיוון שהיתה לו ילדות קשה, הוא הפך פטריוט מעונה, הזועק על מיני אוולות במסגרות רוקיות פשוטות. הילד המיסכן טיפס עם הזעקות שלו כבר לפני שנים כמה שלבים בסולם החברתי והפינאנסי, אבל לא נכנס מזה לקונפליקט אישי.

באלבומו החדש, "חיים בצל האיזון", שהופיע אחרי שלוש שנות שתיקה, ממשיך בראון לבכות את אמריקה, אבל כמו ספרינגסטין, הוא שומר על המוטו המנחה: "אני התפללתי לאמריקה, אני נוצרתי לאמריקה, זה בדם ובעצמות שלי". בראון לא יורק לבאר ממנה הוא שותה, והאמריקאים אוהבים אותו.

בקטע "שדרות בלי חוק" הוא שר על רוזה ומנואל, אח ואחות שחיו חיים מחורבנים, אבל האמינו שצריך תמיד להילחם, גם כששלחו את מנואל לווייטנם. רוזה, שאיבדה כבר כמה מגבריה ברחובות האלימים, איבדה גם את אחיה, שהיווה הכל בשבילה, למען המדינה ששיכנה אותה בשדרות הפשע. סוחטי-הדמעות מן הסוג הנ"ל מצויים בשפע ב"חיים בצל האיזון", ויש גם הרבה רוק אמריקאי עם רקע אקוסטי ופסנתר נוגה, קצת רגאיי, מעט חספוס של עובד-כפיים אמריקאי ממוצע ונימה אישית, מחאתית גם היא, העוסקת באותן בעיות, המציקות לכל הפוליטיקאים המתפרנסים ממוסיקה. מי שאהב את ג'קסון בראון בעבר, יאהב מן הסתם גם את האלבום הזה.

20/06/1986

חזרה לדף הבית