מתחת לבלאטה

אלפאוויל, "אחר-צהריימים באוטופיה"
"ALPHAVILLE "AFTERNOONS IN UTOPIA
הד-ארצי

אוטופיה, בעיני אלפאוויל, היא עיר צבעונית גדושה אבזרי פלאסטיק חד-פעמיים, שבשמיה שמש, המשזפת קלות את רגלי חברי הלהקה, הסרים לעת ערב אל הדיסקוטק האוטופי, שם הם רוקדים לצלילי אלבומם האחרון "אחר־צהריימים באוטופיה"

הם מאוד אמנותיים, אלפאוויל, מספרת חברת התקליטים שלהם. מושפעים מכל תחומי המדיה, אבל כמו אצל דפש־מוד, האמנות מוסתרת אצלם מתחת לבלאטות ומתקיימת רק בראשם של חובבי דיסקו, המחפשים בעקשנות אחר ירקות באבקת מרק.

הקלידים השקטים, פריטות הגיטארה החשמלית והתופים הממוחשבים, היוצרים, לצד קולו של ברנארד לויד, הסולן, אווירת רגיעה בקטעים כמו "אדוני המזמור" ו"לאסי שובי הביתה", שמיעים בהחלט ויש לפעמים גם קטעים קצביים עם אפקטים נעימים לאוזן, אבל המשפטים ומשמעויות המיסטיות כמו "מעל לעיר של מיליוני הירחים, נגיע אל ארמון השמש, עשה מה שתרצה, יהיה העתיד שלך, אנחנו נגלה את הסודות של ירושלים החדשה", מרמזים על כך שחברי הלהקה מאמינים באמת ובתמים בעולם שממעל, העולם הפינאנסי.

03/10/1986

חזרה לדף הבית