סירופ אננס

"BELEZA TROPICAL", אמנים שונים
(בעריכת דייוויד ביירן); אן.אם.סי

"ה'קלות' של רוב מוסיקת הפופ הברזילאית גורמת לאנשים לטעות פעמים רבות ולחשוב, שמדובר כאן בבלאדות אמצע-הדרך אמריקאיות מן הסוג המושמע ברדיו. אנחנו הגענו למצב שבו אנו מקשרים בין קלות, רוק ומקצבים לא כבדים לבין רכרוכיות ומוסיקה בלי ביצים. זוהי טעות שיכולה לעוור אותנו ולמנוע מאיתנו חלק גדול מן המוסיקה הטובה בעולם. כמה מן האמנים, המיוצגים באלבום האוסף הזה, נאלצו בפועל להגר מברזיל, כתוצאה ישירה משירים 'מתקתקים' מעין אלה.

"קשה לנו לדמיין את המוסיקה הזו בתור דבר שיכול, בכל דרך שהיא, להיות מסוכן, אבל המשטר הצבאי, שאנשיו שלטו בברזיל במשך סוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים, מצא את זה מאיים למדי. הצירוף של התמלילים, השילוב בין המקצבים האפרו-ברזילאיים והגיטארות החשמליות עודד והעניק השראה לדור שלם בברזיל, למורת רוחו של המשטר באותה תקופה.

"אולי השירים הללו הם פן אנושי יותר של הפופ הפוליטי מאשר להיטי הרוק המרדני והצועק שלנו, הנשמעים לרוב קרובים מדי להמנונים לאומיים או למוסיקת מצעד, לטעמי". הציטוט הנ"ל הוא חלק מהסברי הרקע של דיווד ביירן המופיעים על עטיפת אלבום האוסף הברזילאי, אותו הוא ערך בעקבות ביקור בברזיל.

גם אני, אישית, נמנה עם עדר הכבשים התועות שאותו מתאר ביירן. כל חיי ברחתי ממוסיקה ברזילאית כמו מאש וכשאני שומע את השם ג'ילברטו ג'יל מתכסה גופי בכתמי שוקולד דביקים, שכדי להסיר אותם נדרשות שעות של קרצוף קפדני. אפילו עם ראשים-מדברים קשה לי להסתדר. הסיבה נעוצה בעיקר במוטיבים הברזילאיים שאותם דואג ביירן לדחוס לכל הפינות.

קטעי הסאמבה, המופיעים באוסף היו אבודים מראש. סאמבה אני לא אסבול, אפילו אם המבצעים יהיו סוניק-יות. הקטעים החשמליים יותר ואלה הנוטים לכיוון אישי-שקט דווקא הצליחו להתחבב עלי, ביניהם הקטע הרוקי-פסיכדלי של ג'ורג'י בן הפותח את האוסף, וגם קטע אקוסטי מצמרר, אוורירי, אך עצוב מאין כמוהו, של הזמרת מילטון נאסצ'ימנטו, ששירתה מזכירה את זו של אניה, אך הרבה יותר משכנעת.

בכל מקרה, אלה שחיבת ברזיל מצויה בלבם, יכולים להתרגע בבוקר רווי שמש לצלילי הקטעים הנוספים שבאלבום, המבוצעים באותה קלילות השנויה במחלוקת על-ידי ג'ילברטו ג'יל, נאזרה פררה, צ'אטנו וולוסו, מאריה בטאניה, גל קוסטה ועוד. לצורך העניין, אפשר גם לנסות לסחוט אננס.

24/03/1989

חזרה לדף הבית