מגש הטקסטים

ראשים-מדברים, "יצורים קטנים"
"TALKING HEADS, "LITTLE CREATURES
סי.בי.אס

לראשים-מדברים צריך להקשיב הרבה עד שמעכלים את מה שהם רוצים להגיד. בשמיעה ראשונה נשמעת המוסיקה שלהם כעוד ממרח פופ סתמי, בשמיעות נוספות הרושם משתנה. המוסיקה נותרת אמנם מוסיקת פופ קליטה, כי זה מה שראשים עושה, אבל היא מצליחה לעניין את האוזן ללא רגע שעמום. זוהי מוסיקה עליזה, המשמשת מגש לטקסטים, שהם בעצם העיקר. דייוויד ביירן, איש הלהקה וכותב המלים והמוסיקה, צופה-משקיף על העולם ואחר רושם ושר את אבחנותיו המעניינות והמטורפות על הלהקה. כך למשל בשיר "לגברת לא אכפת" הוא אומר: "כסה את האוזניים שלך, כדי שתוכל לשמוע את מה שאני אומר". נשמע מטומטם בהתחלה, אבל רק בהתחלה. אין בטקסטים רגעי עצב, אין רגעי שימחה, רק משהו שבין אירוניה ללגלוג, כמו בקטע "יצורי אהבה": "איש לא יכול לנהוג במכונית ואשה יכולה להיות בוס, אני קוץ ופרח, אני הכל בבת אחת, ובכן, אשה ואיש יכולים להיות יחד, ואם הם ירצו, הם יעשו יצורים קטנים". השיר המסיים את התקליט הוא שיר בקצב מארש, שיר-לכת, הנקרא "הדרך לשום-מקום". מטרה בלי מטרה. הכרה לא זועמת, לא מורדת במציאות.

חובה לציין את עטיפת האלבום, הזועקת ומושכת את העין ממרחקים. בצד הקדמי של העטיפה הצבעונית מופיע ציור נאיבי גדוש פרטים ופריטים, שבמרכזו מצויר דייוויד ביירן, לבוש בתחתונים ובנעליים, נושא את כדור-הארץ על כתפיו, והכתובת שלידו מכריזה: "אני מרגיש את משקלו של העולם הזה". עשרות הכתובות והדמויות המצוירות, ביניהן אלו של שאר חברי הלהקה, על רקע הנוף הצבעוני, מזכירות לא מעט את העטיפות של אלבומי להקת הרוק-פסיכדליה גונג, כולל ההקשר לצלחות מעופפות והמשפטים המסתוריים והסתומים ) "אני לא מן העולם הזה, אני אור אדום מאלוהים"(. על צדה השני של העטיפה מופיעים ארבעת חברי הלהקה, הפעם בתצלום: דייוויד ביירן גיטרה ושירה, כריס פרנץ' תופים, גרי האריסון קלידים, גיטרה וקולות רקע, וטינה ואימאות גיטרה-באס וקולות, כשהם לבושים בגדים צבעוניים, במין ניסיון להמחיש שיא של חוסר-טעם. מומלץ.

23/08/1985

חזרה לדף הבית