פעמיים באס

הוגו-לארגו, "תוף", הד-ארצי

כאשר שמע מייקל סטייפ, סולן אר.אי.אם, את הוגו-לארגו בפעם הראשונה, הוא הוקסם. מאוחר יותר הוא יצא מביתו והלך להשתתף בהפקה ובהקלטה של אלבום הבכורה של הלהקה, "תוף", שראה אור לאחרונה.

סביר להניח, שמה שהלהיב את סטייפ, חוץ מקולה הדק והמשוחרר לחלוטין של מימי גוס, סולנית הוגו-לארגו, הוא מבנה הכלי המיוחד של הלהקה האמריקאית הזו: שתי גיטארות באס וכינור. עבודתן של שתי גיטארות-הבאס נעשית בשכבות, לפי עקרון הסיטאר ההודי: הבאס הנמוך רובץ על הקרקעית ומפיק ויבראציות עמוקות בלתי פוסקות, ועליו ניצב הבאס המטפל במלודיה ומכין אותה לכינורות, מנסרים את המבנה המסודר בעזרת אימפרוביזאציות פרועות ויפהפיות. על המוסיקה הרגועה והאוורירית של הוגו-לארגו שורה רוח תאומיקוקטואית, ושירתה של גוס מזכירה מאוד את שירתה של סולנית להקת סקין, בעיקר כאשר היא מטפסת לטונים הגבוהים, שם מתעקל קולה ואף מצריד מעט.

וכעת, לאחר שסופקה הכמיהה האובססיבית להשוואות, נחזור למייקל סטייפ. סטייפ, שכזכור הוקסם, תרם ל"תוף" קולות רקע, ניגן בקלידים ואף כתב את הקטע הטוב והחזק באלבום, "עור נוסף", הקטע היחיד, אגב, שבו מופיעים תופים כלשהם. קטע נוסף שכתב סטייפ הוא שיר א-קפלה אינדיאני באופיו, המזרים חום לאלבום, בדומה לקטע אחר, "פנסי", הנאיבי ועתיק הסגנון, בו מנוגנים מוטיבים של מוסיקה עממית בגיטארה אקוסטית. ולאחר ששומעים גם את "גדל פרא", הקטע המצוין הפותח את האלבום, כל שנותר לעשות הוא לקחת דוגמה אישית מסטייפ, לצאת מהבית ולרכוש את האלבום בחנות התקליטים הקרובה ביותר.

25/11/1988

חזרה לדף הבית