פשוט סתמי
אקדמיית-החלום, "אקדמיית החלום"
"THE DREAM ACADEMY "THE DREAM ACADEMY
הד-ארצי
שלושת חברי אקדמיית-החלום, להקה לונדונית בת שנתיים, לובשים חולצות צבעוניות רחבות רכוסות עד הצוואר, ויש להם שיער ארוך. די, כנראה, בעובדה זו כדי להצביע על אקדמיית-החלום כעל להקה, שמושפעת מן הפסיכדליה של שנות השישים. סולן וגיטריסט האקדמיה, ניק לאירד־קלאוז, מעיד על עצמו כעל מוסיקאי שתקופת שנות השישים אומרת לו הרבה וטוען שחברי-האקדמיה ניסו לעשות בעזרת כלי-נגינה ומחשבים את מה שאנשי הפסיכדליה של שנות השישים ניסו לעשות בעזרת סמים. משפט זה אינו ברור די צורכו. באותה מידה יכולה לטעון כל להקת דיסקו ממוצעת (אפילו שאקדמיית-החלום אינה להקת דיסקו), שהיא מושפעת ממה שעשה בטהובן, רק שהיא עושה את זה עם מכונת-תופים, גיטארות, מקצב מונוטוני ובלי פסנתר. כל מה שחברי הלהקה הנתונה צריכים לעשות זה לחבוש קפלטים לבנים, בדומה לאלה שחבשו בטהובן וחבריו, והנה להקת דיסקו, חוזרת אל ימי בטהובן.
אקדמיית-החלום מנגנת מוסיקת פופ-רוק פשוטה ולרוב רגועה. ניק לאירד־קלאוז שר על אהבה וצבעים, מנגן על גיטארה אקוסטית ומפוחית מפעם לפעם, כדי להזכיר למאזין, שהוא לא מאזין לסתם להקה, אלא לכזאת מן הקטיגוריה של תחיית שנות השישים. הקלידן גילברט גבריאל ונגנית כלי-הנשיפה קייט סנט־ג'ון, שניהם אגב בעלי רקע קלאסי, נותנים צליל עכשווי למדי, קליט ולא מיוחד, שמאפיין הרבה להקות פופ בריטיות הפועלות כיום.
הלהיט של אקדמיית-החלום, "חיים בעיר צפונית", מדבר על שנות השישים ברוח היפית מסורתית ("תזמורת צבא-הישועה ניגנה, הילדים שתו לימונאדה והבוקר נמשך כל היום, כל היום. הם ישבו על אדמה סלעית, הוא הוציא סיגריה וכולם ירדו להקשיב. הוא אמר: בחורף 1963 היה נראה כאילו העולם עומד לקפוא עם ג'ון פ. קנדי והביטלס"). המעמדים הקוליים הללו חוזרים על עצמם פעמים רבות בתקליט, מושרים על רקע מוסיקאלי רגשני אך לא בומבאסטי מדי, עם מכות תופים חזקות ואטיות, הבאות על רקע קלידים וסקסופונים, שמקבלים נימה כמעט אווירית, בהשפעת כלי-ההקשה הרבים, ומשאירים את המאזין תלוי איפה שהוא באמצע, בלי יכולת להחליט אם הוא באמת נהנה. בכל מקרה, אקדמיית-החלום, שנעזרו בגיטריסט דייוויד גילמור (שהשתתף גם בהפקת האלבום), בגיטריסט אר.אי.אם פיטר באק ובצ'לן פיטרס, שהיה פעם חבר אקדמיה, אך בהמשך עבר לאקו והבאנימן (עשה בשכל, לפי דעתי), עתידים לזכות להרבה הצלחה, אפילו יותר גדולה מן ההצלחה העצומה לה הם זוכים עכשיו, בזכות יחסי-הציבור שלהם. וגם למוסיקה שלהם אפשר להקשיב לפעמים, אבל רק לפעמים.
21/03/1986