ג'ימי פון הום

בעקבות חגיגות הדורס בכלל, ותקליט ההופעה החדש שלהם (הד-ארצי) בפרט, מביא יורם בר, על בורקס וחמינדוס, את הסיפור האמיתי על מוריסון, שהסתבך עכשיו עם הבוס של אלוהים

היום ב-1991, כשרוב העולם נזכר (שוב) בסיפור המופלא וקצר הימים של מלך הלטאה ושלושת נסיכי הצלופח (במילים אחרות, הדורס),  יושב ג'ים מוריסון במקום קטן, דחוס ומיוזע, ומחכה לתור שלו להשתמש בטלפון. אל הסיפור המזעזע של מוריסון הגעתי במקרה, כאשר שוטטתי יום אחד ברחובות העיר ללא מטרה מוגדרת. בחור שחור וצנום, עם תסרוקת אפרו פרועה ביותר, חלף על פני, ומשהו בו נראה לי מוכר, מוכר מאוד. אחרי שניה תפסתי שזה ג'ימי הנדריקס. מיהרתי בעקבותיו, משוכנע שהשתגעתי סופית. "היי, הנדריקס!", ניסיתי את מזלי, אחרי שרדפתי אחריו כמה רחובות.

הוא הסתובב. בעיניו  היה מבט נוראי, רדוף. הוא נראה כמו מישהו שמת לפני עשרים שנה. הוא בכה בלי דמעות. הוא היה אחלה זומבי שבעולם. "ג'ימי, ג'ימי הנדריקס, אני לא מאמין!", ייבבתי. "יו מאן, איתץ מי אול רייט", הוא אמר , "באט ליסן, ליסן, אין זמן לשטויות. צריך לעזור לג'ים, בגלל זה אני פה. המאדרפאקרס לא נותנים לו להשתמש בטלפון, והוא מת להתקשר לכל אלה שמלכלכים עליו ולגמור איתם חשבונות". נכנסנו למפגש מנורה, ועל בורקס וחמינדוס סיפר לי הנדריקס את כל הסיפור.

"בגן-העדן של המיוזישנס יש הפרדה לאגפים. אגף הרוק הוא האגף הכי דפוק. אתה יודע, ההנהלה לא סובלת אותנו בגלל השיער, הסמים אנד אול דיס שיט. לפני הרבה שנים, כשרק הגענו לשם, ניסינו ללכת לבג"ץ ולדרוש את הזכויות המגיעות לנו, אבל הצ'יף-סופרוויזר, שזה הבוס של אלוהים, דחה אותנו בטענה שאנחנו סתם חוליגנים, ושתנאי החיים שלנו זה עוד טוב לעומת התנאים שמגיעים לנו. מה שקרה עם ג'ים היה תאונה נוראית. באגף המוסיקאים הקלאסיים היתה איזו זמרת אופרה צעירה שהתאבדה בקפיצה מבניין. היא הייתה מטורפת על ג'ים והמוסיקה שלו, ובכל פעם שהם היו נפגשים במקרה, היא היתה עושה לו עיניים ומשגעת אותו לגמרי. ג'ים הוא הורני באסטרד, חרמן רצח, ולילה אחד הוא לקח איתו כמה סיגריות טובות, בקבוק ויסקי וספר שירים שלו והתגנב למגוריהן של זמרות האופרה. זה היה לילה מוצלח במיוחד, וג'ים לא הקשיב לאזהרות של כולנו והמשיך להתגנב לשם לילה אחר לילה, עד שלילה אחד הפתיע אותו הסופרוויזר, שהגיע לשם אחרי שזמרת אחת התלוננה על הרעש.

"הסופרווייזר רתח, כמעט התפוצץ. הוא שלל מיד את כל הזכויות של ג'ים, כולל היציאה השנתית לחופשת הקיץ. אחרי שכל הענין הזה של הסרט הגיע לאוזנים של ג'ים, הוא השתולל. 'לא רק שאני סגור במקום המחורבן הזה וחי כמו כלב, האוליבר מה שמו הזה, שעוד מעז לטעון שהוא מכיר אותי, קם ועושה כסף על חשבון סיפור החיים שלי? חאלס על זה אני לא יכול לשתוק. שאיזה יפיוף פישר ישחק את הדמות שלי, ישיר את השירים שלי וכל האידיוטים האלה ילכו ויתמוגגו ויגידו שזה סרט מצוין. נו וויי, מאן!'. ואז", המשיך הנדריקס בחיוך מסתורי, "נכנסתי אני לתמונה. ג'ים ביקש ממני לנצל את החופשה השנתית שלי לביקור בעולם שלכם ולקידום האינטרס שלו. הוא ביקש ממני לפרסם את הסיפור הזה בכל דרך אפשרית. חוץ מזה הוא עובד עכשיו על אוטוביוגרפיה שמספרת את הסיפור האמיתי של החיים שלו ומוציאה את האויר מכל השטויות האלה שמספרים עליו ושמופיעות בסרט. בחופשה השנתית הבאה שלו אני אגיע לכאן עם הספר עצמו, ואז כל האוליבר סטונים יאכלו את הנעליים שלהם."

ויש עוד משהו. בקרוב ג'ים יקבל בחזרה את הזכות שלו לשיחת טלפון. זה קרה בזכות מארק בולן וקית מון, שעשו בלגן באגף ואירגנו מרד, שאותו הם הפסיקו רק אחרי שהסופרווייזר הבטיח לשפר את התנאים של ג'ים. אז עכשיו ג'ים יושב ומחכה. אני יכול כבר עכשיו להגיד לך שאת השיחה הראשונה יקבל ג'ון דאנסמור, המתופף של הדורס, שכתב ספר איום על ג'ים. אחר-כך יבואו כל השאר, ויש הרבה. זהו. אישית רציתי לומר, שאם לאיזה מישהו יש איזו מחשבה מטופשת  בראש לעשות גם ממני איזה סרט עלילתי מחורבן, שישכח מזה  כבר עכשיו. אני הרבה יותר עצבני מג'ים, גוט איט?".

02/08/1991

חזרה לדף הבית