הולדתו ומותו של הטו-טון, תקציר
1977, קובנטרי, אנגליה. ג'רי דאמרס, קלידן וכותב שירים, מקים יחד עם הזמר טרי הול (שהקים מאוחר יותר את שלישיית-המכייפים יחד עם צמד הזמרים השחורים נויל ולינול) את להקת האוטומאטיקס. הלהקה מורכבת מחברים שחורים ולבנים, מנגנת שילוב כבד של פאנק ורגאיי, אבל מתחילה להיות מרוצה מעצמה באמת רק כשהיא מעירה מתרדמתו את מקצב הסקא הבסיסי, שהיה נפוץ בקרב בני תשחורת ג'מאיקאים בשנות השישים (ושהיה ידוע בזמנו גם בשם בלו-ביט). הכיוון החדש סוחף אוהדים רבים ונלהבים, והשאר כמעט היסטוריה: האוטומאטיקס הופכים לספשל-א.ק.א (שהופכים מאוחר יותר לספשלס ואחר-כך שוב לספשל-א.ק.א) ודאמרס נמצא מייסד את התנועה המוסיקאלית-חברתית, ומאוחר יותר גם את חברת התקליטים האידיאולוגית שלה, טו-טון. ב-1978 כבר מתחברות להגדרה ולתנועה הבלתי רשמית מדנס (צפון לונדון), הביט (בירמינגהאם), סלקטר (שוב קובנטרי), הבודיסנאצ'רס (שהפכו מאוחר יותר לבל-סטארס) ובד-מנרס. התקופה שקדמה לאלבום הבכורה של הספשלס, אגב, הונצחה בסרט "Dance Craze".
מדנס הופכים את פרינץ באסטר לנושא שיריהם ומייצגים את הצד הקופצני והפרוע יותר של טו-טון, בעוד להקות כמו סלקטר נשארות קרובות יותר לרגאיי, ומוסיפות חיתוכים חדים וכיסוי מסיבי של אורגני האמונד. הביט, מצדם, תורמים לטו-טון גיטרות פאנק קשורות במקצבי קליפסו ומלודיות מונוטוניות, ויוצרים מלבד להיטי טו-טון אופייניים גם קטעים אווירתיים וכבדים יותר. וישנה גם להקת הבנות, הבודיסנאצ'רס, שמוציאה מאוחר יותר להיט אנטי-אונס בשם "The Boiler" (שמופיע בתקליט האוסף החדש בביצועם של ספשל-א.ק.א ורודה דאקר).
ב-1979 מקליטים הספשל-א.ק.א, שהופכים כאמור לספשלס, את "גאנגסטרים", סינגל ראשון בחברת התקליטים החדשה. השיר מגיע למקום השישי במצעד האנגלי, ושגעון הריקוד החדש תופס לו מקום של כבוד לצד הגל-החדש ושאריות הפאנק. כך גם אופנת הדומינו המפורסמת, רוחות השינוי ההומאניות, המחאה, ההתייצבות הסוציאלית לצדם של המיעוטים, ושימחת החיים.
לונדון עולזת וגם נאבקת באותה הזדמנות מאבק צודק. האידיאלוגיה כוללת נעליים שחורות, גרביים לבנים, מכנסיים שחורים, חולצה לבנה, צעיף משובץ, מגבעת שחורה, וחיילים לבנים ושחורים שנלחמים אלה לצד אלה כנגד הרעים כולם. את אלבום הבכורה של הספשלס מפיק אלביס קוסטלו (בין השאר לקח בו גם חלק הטרומבוניסט הג'מאיקאי ריקו רודריגז), אבל לעיקר הפרסום הם זוכים ב-1981, כש"עיר רפאים" שלהם מעפיל למקום הראשון במצעד האנגלי, במקביל למהומות רחוב בבריקסטון ובריכוזי מיעוטים אחרים בערים הגדולות. השיר, שעסק באווירה הפוסט-מהומתית, הוגדר אז על-ידי רבים כהצהרה הפוליטית החזקה ביותר מאז "גוד סייב דה קווין" של הפיסטולס. בשלב הזה מאמצים את הסקא והטו-טון דווקא הסקינהדס, שדואגים להפוך הופעות מלאות חדווה הומאנית להתפרעויות אלימות, ומהווים, מן הסתם, גורם מרכזי בדעיכתה המוקדמת של האופנה.
מאוחר יותר הוציאו דאמרס, רודריגז ושרידי הספשלס האחרים (שחזרו להיקרא ספשל-א.ק.א והיו האמנים היחידים שעדיין פעלו בטו-טון) סינגל פוליטי נוסף, "פשעי מלחמה", שעסק במלחמת לבנון ונאסר לשידור בארץ ב-1984, ראה אור "באולפן", שהכיל גם את הלהיט "נלסון מאנדלה". האלבום, שנחשב לבינוני, סיים פחות או יותר את משחק השחמט.
25/08/1989