תודה רבה

טרייסי צ'פמן, "פרשת דרכים";
הד-ארצי

יחפה, צודקת, פרועת דרדלוקס וחמושה בגיטארה אקוסטית מתוצרת אמנסטי, ניצבת טרייסי צ'פמן בלב שדה הכותנה של עולם הרוק. "פרשת דרכים" הוא אלבומה השני, ולמרות השם, אין לה, לצ'פמן, שום כוונה לנטוש את המסלול המצליח (והצודק) כל-כך שבו הלכה עד כה - זה שדוגל בסאונד פתוח, גיטארה מלאה ודומינאנטית, פסנתרים, כלי-הקשה פיקאנטיים, מפוחית בוכייה ואורגאן מרוחק, התומכים, או בעצם נתמכים, בגרון הצ'פמני העייף, הרגיש, העוצמתי (הצודק), רווי הצרות, החנוק בנשמה שחורה משחור, שנרתם למאבקם (הצודק) של מיעוטי העולם באשר הם.

הפיגמנטים השחורים החבויים שלי לא התעוררו לתחייה בצווחות עזות של גיל, אבל לא סבלתי בכלל, ואפילו אהבתי את הקטע "הזמן הזה", שמספק עבודת גיטארה מצוינת (וצודקת). ולפני שהאנשים מהמוסד הגריאטרי באים לקחת אותי (ובצדק), רציתי גם לציין שהתוויות שעל התקליט התבלבלו במקומות. על לא דבר.

10/11/1989

חזרה לדף הבית