געגועים לאיביזה

808-סטייט, OPTICAL 9 ; וורנר-מיוזיק

דגים שוחים בים, ציפורים עפות בשמים, 808-סטייט מופיעים באיביזה. באיביזה נמצאים מועדוני האסיד האותנטיים ביותר. בחגים מקבלים התושבים שם תלושי קנייה של אקסטזי. כאן, כידוע, זה לא איביזה, וחוץ מזה, השבוע הוציאו בארץ רשמית את האקסטזי אל מחוץ לחוק (גם ככה רק עורכי-דין, דוגמניות צמרת וזמרים אהובים יכלו בכלל להרשות את זה לעצמם). היות שכאן זה לא איביזה, 808-סטייט לא מופיעים במסגרת אירועי הפסטיבל ולא נפגשים עם טדי קולק (בן שמונים לגבורות), אלא רק שולחים לבית-התקליט את קלטת הווידיאו החדשה שלהם. ואני, הדפוק, רואה את הקלטת בבית ומדמיין שאני שם, בהופעה באיביזה. ואני לא. וזה מעצבן אותי. וגם החום מעצבן אותי. ואני עצבני, ולא באיביזה.

808-סטייט, לעומת זאת, בכלל לא עצבנים. למה שיהיו אם הם מופיעים באיביזה? רואים איך כיף להם, איזה סוטול חלומי, אופטימי וצבעוני אופף את כל הווייתם, איך הם רעננים ומריחים טוב ולובשים מכנסי אסיד שחושפים את הברכיים השזופות שלהם. וזה מעצבן אותי עוד יותר. מה פתאום הם משתזפים בברכיים? איפה הצדק? ומה זה כל הצבעים האלה? ובכמה לייזרים הם משתמשים בהופעה אחת? ולמה הסולן שלהם לא כושי, אבל שר כאילו הוא כן? והכלב הלבן הזה, עם הכתמים, שעובר לפעמים באמצע המסך, זה לא במקרה הכלבה של אדמסקי? וככה עושים? לגנוב לאדמסקי את הכלבה ולקחת אותה לאיביזה? מה יש, ברייטון לא מספיק טובה? להוציא אותם אל מחוץ לחוק, זה מה שצריך לעשות להם. וגם את הכלבה של אדמסקי, ואת אדמסקי עצמו, ואת כל עורכי-הדין ודוגמניות הצמרת ושלום חנוך והציפורים והדגים. ואת איביזה צריך פשוט להטביע. רק ככה אני ארגע קצת. בקיצור, קלטת קצרה, אבל מצוינת.

24/05/1991

חזרה לדף הבית