אוהב את הבתולה

בתולת־הברזל, "בן שביעי של בן שביעי"
סי.בי.אס

שום דבר לא מפריע לבתולת-הברזל. הם ממשיכים להוציא תקליטים כבדים ומטומטמים להחריד, והעובדה הזאת לא מפריעה גם לי. הם ממשיכים לזכות בסימפאטיה שלי. הכל נעוץ כנראה באלבום הנפלא "רוצחים", שלצליליו ניערתי את מוחי לפני שבע שנים. אז היה לבתולה מתופף מצוין, קלייב באר, וזמר חדור תאוות הרג אמיתית בשם פול דיאנו. עם השניים האלה הכל דפק. מאז כבר הספיק באר לעזוב ודיאנו להיעזב בגלל בעיות אלכוהוליזם. כך ירדה בתולת־הברזל לגנון של אסתר עם הסולן ברוס דיקינסון, שלא מעוניין להרוג אפילו יתושים, ועם מתופף שעושה בושות בקטעים האינסטרומנטאליים המהירים של הבתולה, שעדיין מופיעים פה ושם (ר' "חלומות אין־סופיים"). ובכל זאת, לא נעים לומר, די נהניתי להקשיב לאלבום הטיפשי ורווי הקלישאות הזה. אסתר תקבל אותי כנראה בחזרה לגנון.

10/06/1988

חזרה לדף הבית