אקדח טעון

ג'ון ליידון על החיים וצרות אחרות; ה"סאונדס", סוף אפריל

תדמית-ציבורית-בע"מ, להקתו של ג'ון (רוטן) ליידון, מי שהרעיד עת עולם הרוק יחד עם הסקס-פיסטולס לפני למעלה מעשור, נעשית גדולה באמריקה. לפני מספר חודשים הוזמנה הלהקה לחמם את INXS במסע ההופעות האמריקאי שלהם, עניין של 20,000 צופים בכל הופעה. "נאלצנו להתמודד עם קהל של גיני-בופרס, קהל שאנו לא רגילים אליו בכלל", מספר הבסיסט, אלן דיאס. "בחלק מן ההופעות היתה לאינקסס בעיה לעלות ולהופיע אחרינו, כי הילדים היו כל-כך מחוממים. כמה מן הילדים האלה פשוט התחרפנו לגמרי. ניגנו באמת חזק, ורובם לא שמעו אף-פעם אפילו את הסקס-פיסטולס".

על הכתבה שממנה לקוח הציטוט הזה חתום ניל פרי, כתב ה"סאונדס", שיצא ללוס-אנג'לס כדי לפגוש אישית את חברי התדמית לרגל צאת אלבומם החדש, "תשע" (כמספרו במניין אלבומי הלהקה). פרי מתאר בין השאר גם את סשן הצילומים לכתבה, שנערך בסאנסט-סטריפ של לוס-אנג'לס: "סבתא זקנה עוברת בסך ולא יכולה שלא להתערב. 'או... תראה איך שהשיער שלך נראה', היא מתלוננת בפני ליידון. 'עופי מכאן! תתעסקי בעניינים שלך!', עונה לה ליידון, ודיאס הבסיסט מזרז אותה לדרכה בטפיחה ידידותית על הגב".

את הראיונות עצמם ערך פרי עם דיאס והמתופף ברוס סמית בנפרד מליידון והגיטריסט ג'ון מקגוש. את דיאס וסמית, חטיבת קצב היפראקטיבית וחזקה ביותר, מכנה ליידון "תאומי הדיסקו". "אנחנו מקליטים כל מיני רעיונות מוסיקליים שלנו ונותנים לליידון את הקסטה", מספר סמית. "אחרי חודשיים אנחנו שואלים אותו, מה הוא חושב, ואז הוא אומר: זה יותר מדי נחמד, אני לא יודע מה לעשות עם זה. ובסוף הוא כותב משהו מבריק. ככה יוצא, שאנחנו כל הזמן מרחיבים את האופקים שלנו ומוסיפים דברים למוסיקה שלנו".

את ליידון ומקגוש פגש פרי כשהם גוררים את עצמם מבאר המלון שלהם שיכורים למדי. אחרי כמה דקות ליידון פותח את הפה: "אני יכול להבין שהרבה אנשים לא אוהבים מוסיקה שתוקפת אותם וגורמת להם לחשוב על דברים, שבעצם הם לא צריכים לעסוק בהם, מפני שהחיים צריכים להיות הרבה יותר קלים, הא הא הא... עד כמה שאני יודע, אין אלוהים, אין גן-עדן. מה שיש זה כל מה שיש! אני רוצה לחיות את זה עד הסוף. יש בחוץ דברים שאומרים לנו כל הזמן כמה אנחנו אמורים להיות אומללים, ואני לא אסבול את זה".

"אני עובד עם הבחור הזה, כי אני מכבד את התמלילים שלו", מעיר מקגוש, "והוא מתמודד עם דברים". ליידון מכנה את תדמית-ציבורית להקת פולק. "אני לא מחקה אף אחד, ואיש לא יוביל אותי. זהו זה. נקודה. כשהסקס-פיסטולס התחילו, אמרתי שאין לנו שום קשר עם רוקנ'רול, כי זה דבר מת. התכוונתי לזה בכל הכנות והרצינות, ואני עדיין מתכוון לזה. הבהרתי כי יש דרך חדשה, גישה חדשה, בלי כל הטרמינולוגיה הישנה הזו".

כיום מחלק ליידון את זמנו הפנוי בין לונדון, לוס-אנג'לס (בבית ששימש בעבר את מיי וסט) וגרמניה, שם מתגוררת אשתו נורה. "אני לא מאמין שיש ארץ ששווה שהייה ארוכה מדי", הוא אומר, "זה ממש משעמם אותי. אף-פעם לא מעניין אותי מי השכנים שלי. הם תמיד מחטטים לך בחיים, כמו האנשים האלה שמזמינים משטרה בלילה כשאתה מפעיל את הפטיפון שלך, ואז בבוקר הם מחייכים אליך. אני מעדיף להכריז עליהם מלחמה כבר מההתחלה!". על "תשע" אומר ליידון: "האלבום הקודם שלנו, 'שמח?', נתן הרגשה של הרס, חורבן ואבדון. הוא היה רעשני מאוד, עם טנקים מתגלגלים וגישה מלחמתית. עכשיו זה כיוון אחר. אני אגיד את זה לעניין. אני לא רוצה לראות שום גותי בקהל שלנו. או, כמה אני סובל, ממש נהדר... חבורת מטומטמים. בשביל מה להתפלש באומללות המזויפת הזו?".

כאשר פרי מנתב את הראיון אל בריטניה, מולדתם של ליידון ושל הסקס-פיסטולס, הוא זוכה לנאום חוצב להבות: "זה כל מה שיש להם, מלחמת מעמדות ורוק נגד העשירים! הדבר הזה לא יכול להצליח לעולם. אין אפילו ילד אחד, שלא רוצה לצאת ולשפר את החיים שלו. אף אחד לא רוצה להישאר בזבל רק בשביל להשפיע על שאר העולם. הילדים האלה חיים בשביל להגיע למשהו אפור ומשעמם במקום לעשות משהו קונסטרוקטיבי. הם רק צועקים עלבונות ומנסים להרוס את הדמוקראטיה לכאורה שבה הם חיים, בלי לראות כמה מזל יש להם בכלל, לחיות בדמוקראטיה שנותנת להם רשות לעשות את זה. זה סוג של צדקנות, שהופך את מוריסי לכל-כך פופולארי. זה בדיוק מה שאתם צריכים. אתם צריכים עוד אוסקאר ויילד כדי לעורר אתכם! עד כדי כך הפכתם אבסורדיים, שהוא יכול לדבר על פרח שגדל בגן, וכולכם תאהבו את זה! הוא בדיחה מוסיקאלית".

על הסקס-פיסטולס ליידון ממעט לדבר. הוא מזכיר את מסיבת העשור, שקוימה במועדון-00 בלונדון, אליה הוא אפילו לא הוזמן, כדבריו. "את כל העניין אירגנו הבני-זונות שגם מוציאים את הבוטלגים יחד עם גלן מטלוק (בסיסט הסקס-פיסטולס לפני סיד וישס, י.ב.), שלא יחמיץ משקה בחינם בעבור שום דבר בעולם. שמעתי, שמאז הוא ויתר על אלכוהול והצטרף לכת של נוצרים חוזרים בתשובה. לגלן תמיד היתה בעיה עם 'אנארכיה' ו'אלוהים, נצור את המלכה'. הוא היה משוכנע שאלה שירים פשיסטיים, ושאנחנו היינו קבוצה סודית של נוער-היטלר בעבודה".

ליידון משועשע מן הביצוע של להקת הטראש-מטאל מגאדת ל"אנארכיה בממלכה-המאוחדת". כמו כן הוא מקדם בברכה את הרעיון שהאקס-פיסטול סטיב ג'ונס, יחבור לאיאן אשטבורי מהקאלט ולאקסל מרובים-ושושנים לצורך הקלטת שיר. לגבי אינקסס וסיבוב ההופעות איתם, לעומת זאת, הוא מעט מסויג. "אני אוהב מוסיקה מכל הסיבות הנכונות. לא בשביל האגו או זבל כזה. זה היה ממש מפחיד לצאת לבמה אחרי כל-כך הרבה זמן ולעמוד לפני 20,000 אנשים, תוך כדי חימום של להקה, שבאמת אין לה אפילו זכות לנקות את הציפורניים שלנו".

12/05/1989

חזרה לדף הבית