בלונדינית עם שורשים
ה"ואניטי פר" משוטט עם דבי הארי במוזיאון לאמנות מודרנית, אחרי שנים של חוסר ודאות
"אנשים מזהים אותי, אפילו בתקופות שאני לא עושה שום דבר, כמו בתקופה האחרונה, שהיתה, בוא נאמר, נמוכת פרופיל. הם יודעים, שהם מכירים את הפרצוף הזה, לא משנה למי הוא שייך". דבי הארי, זמרת, סמל סקס ומי שכונתה "הפנים של 1980", צוחקת את המשפט האחרון. דקות מספר קודם לכן נתקלו היא וכתב ה"ואניטי פר", גרי הירשי, במה שהאחרון מכנה צמד קורבנות אופנה ניו-יורקים. "זאת דבי הארי, בלונדי", אמרה אחת. "מה את אומרת", תמה בן-זוגה, "איפה היא היתה במאה השנים האחרונות?"
הירשי בחר לראיין את הארי באגף אנדי וורהול במוזיאון לאמנות מודרנית, ניו-יורק. וורהול והארי היו ידידים טובים, והפרקים שתרם כל אחד מהם להיסטוריה של הפופ במשמעותו הרחבה, מצטלבים יותר מפעם אחת. וורהול הלך לעולמו לפני שנתיים, ההופעה האחרונה של בלונדי נערכה לפני שבע שנים. הלהקה התפרקה ב-1983, בעקבות מחלתו הקשה של כריס סטיין, גיטריסט ההרכב ושותפה לחיים של הארי. בסיבוב ההופעות האחרון של בלונדי חיכו לו בלוני חמצן מאחורי הקלעים. הארי טיפלה בסטיין במשך שלושת החודשים שבהם היה מאושפז בבית-החולים, ואחר-כך במשך שלוש השנים שבהם שכב בבית. לכל אורך התקופה היא לא עזבה את מנהטן אפילו פעם אחת. לעיתונאים, שחיפשו וידויים חושפניים, היא אמרה: "אחרי 11 שנה יחד, אני פשוט עומדת לצד הגבר שלי; נקודה. לא עניין גדול. בלי סיפורי קדושה".
לפני כשנתיים, אחרי שסטיין הבריא לחלוטין, הם נפרדו. "כן, אני שוב נערה פנויה", מסכמת הארי. הם, כמובן, נשארו חברים טובים, וסטיין לקח חלק באלבום הסולו החדש שלה.
הראיון, שמשתרע על פני יותר מחמישה עמודים, מכסה, אם לא להיות מחמירים, פחות או יותר כל יום בחייה של הארי, ומלווה בסדרת תצלומים המהווה הוכחה חד-משמעית לקיומו של הזמן. היא נולדה לפני ארבעים ומשהו שנה במיאמי. בגיל שלושה חודשים מסרה אותה אמה לאימוץ אצל זוג מניו-ג'רסי. "מעולם לא הייתי מרוצה מאיך שהייתי אמורה להיראות", היא משחזרת. "לאמי (המאמצת) ולי היו מלחמות ענקיות. כשיצאנו לקניות, זה היה גיהנום. היא רצתה, שאלבש חולצות קטנות עם צווארונים עגולים וסוודרים, ואני הבטתי בחולצות גולף שחורות. בגיל הזה, שמונה או תשע, זאת נטייה שלילית. זה לא היה המראה של אותם הימים; להיות כל-כך... הההם... רציני". בתקופת התיכון, לדבריה, המצב אפילו החמיר: "היה לו וסט שעיר עוד לפני סוני ושר, אני נשבעת באלוהים. עשיתי אותו בעצמי, וחברה שלי אמרה לי, שזה נראה כמו משהו מת. זה היה באמת מגעיל. ואני אהבתי את זה".
באמצע שנות השישים עברה הארי להתגורר בשכונה איטלקית-אוקראינית במנהטן וחילקה את זמנה בין חברות בלהקת פולק, שנקראה הרוח-בערבי-הנחל, ועבודה כמלצרית במעוז הגל-החדש, מועדון המאקס'ס-קנזאס-סיטי, שאיכלס את חבורת וורהול ומזדנביה המגוונים. "הייתי פשוט מלצרית היסטרית. כולם שם היו כל-כך פרועים. ניקו, אולטרא-ויולנט, כל החבורות של מחתרת-הקטיפה, הם היו מגיעים הרוסים על כל הראש, רוצים טריליון דברים. אני הייתי ביישנית באופן קיצוני. בעיקר התעסקתי בלפתור בעצמי את בעיותי האישיות".
אחת הבעיות היתה התמכרות קצרה להרואין. הארי נגמלה במושבת אמנים על יד וודסטוק, שבה למנהטן והצטרפה ללהקת בנות בשם סטילטוס, הפעם היא משתחלת למאקס'ס-קנזאס-סיטי מכיוון הבמה. הסטילטוס שרות שירים עם שמות כמו "דראקולה, מה עשית לאמא שלי?", משתמשות בטונות של מייק-אפ ולובשות בגדים מוזרים, כמו כולם.
כמו שמקובל בכתבות פרופיל רציניות, מצרף הירשי גם ראיונות עם מקורביה של הארי. כריס סטיין תורם את הקטע ההגיגני של הרטרוספקטיבה: "כל התרחשות שמערבת אנשים, תמיד היתה טובה יותר לפני שישה חודשים. אנשים תמיד אומרים, 'או, אבל עכשיו זה באמת דפוק'. כולם כמהים לאיזו סיטואציה שכוחה, שהיתה כל-כך אדירה רק בגלל עובדת הפיכתה לזיכרון". הארי עדיין עומדת לצד הגבר שלה (לשעבר): "אני לא בעניין של נוסטאלגיה".
מתראיין נוסף הוא מעצב האופנה סטפן ספראוס, שהתגורר אי-שם באמצע שנות השבעים בשכנות להארי, ואף חלק איתה מטבח וחדר אמבטיה במסגרת תרבות הלופטים, שתפסה אז תאוצה. "אנשים כמו דבי, פשוט נולדים קולים, אני מתאר לעצמי", הוא מתחנף. "פגשתי אותה במטבח. איפשהו ליד הטוסטר-אובן". "היתה שם חצר אחורית ענקית, וכל חתולי הרחוב היו מתאספים בה", תורמת הארי משהו מצדה, "מאות על מאות. אני לא יודעת אם הם אכלו עכברושים או דברים כאלה, אבל הם היו קשוחים, מלאי צלקות, עין אחת תלויה בחוץ, אוזן אחת. היינו צופים בקרבות מלאי הזעם שלהם". ספראוס נזכר גם בחתול אחד, שנתקע ברווח בין הרצפה שלו והתקרה של הארי. "היא האכילה אותו. זה היה נוגע ללב ומעשי בעת ובעונה אחת. היא לא רצתה, שהוא ימות ויירקב שם".
מאז התפרקה בלונדי, הספיקה הארי להוציא לאור שני אלבומי סולו, להופיע בסרטים ("ספריי", "יוניון-סיטי", "וידיאודרום") ועכשיו היא מגלמת כוכבת רוק מזדקנת, בסדרה חדשה של רשת הטלוויזיה סי.בי.אס באותה סדרה (בה משתתף גם מייק פליטווד) מקליטה הכוכבת שבגילומה שיר המחדש את ימיה כקדם אחרי אלפיים שנות שתיקה. השיר, "מביטה על הצד הבהיר", מתוכנן להיות הלהיט באלבומה החדש של הארי. ההקבלות בין המציאות לסדרה הטלוויזיונית זועקות.
עניין החלוציות בכל הקשור לפריטי לבוש ואופנה חוזר לשיחה, כשהארי והירשי נזכרים בנעלי הפלטפורמה האדומות שלה, שהיו שם דבר בווילג' והסביבה. "אפילו הזונות שעמדו בפינת רחוב ארבע-עשרה", היא נזכרת, "העירו הערות. שנה מאוחר יותר כל מי שצחק עלי הלך עם נעלי פלטפורמה ענקיות". הירשי מוסיף ומספר, שלאחרונה חוזרות נעלי הפלטפורמה לאופנה, בפאריס בעיקר. "שום דבר לא חדש, לפני שהוא ישן, באמת ישן", מסכמת הארי, וקצת לפני היציאה מאגף וורהול במוזיאון היא נעצרת לפני מסך ענק, שעליו מוקרנת המונה-ליזה על-פי וורהול, מצביעה ואומרת, "אה, זאת המאדונה האמיתית!"
21/07/1989