מסרים מהחור בשמים
הסוואנס שטים בתעלות אמסטרדאם ומספרים ל"סאונדס" על החיים שאחרי הקתארזיס
את תקליטיהם הראשונים של הסוואנס מכנה קית קאמרון מה"סאונדס" מכשירי עינויים. מייקל ג'ירה, יוצר אמריקאי בעל מוח חשוך ונפש אפלה, הקים להקה שעזרה לו לעבור את הפסיכואנליזה המייסרת שערך לעצמו בשלום, פחות או יותר. אלבומי הסוואנס עתירים בפירושים צליליים לתחושות הלקאה, בתיאורים מפורטים של עינויים פיסיים ונפשיים קשים, בגיטארות קשיחות החוזרות שוב ושוב על מוטיבים אטיים, בקצב כבד ביותר ובשירה עמוקה, עייפה, לעתים חסרת חיים לחלוטין. כשג'ירה מנתח את תסביכיו השונים צצה ועולה המסקנה המתבקשת: מוות נורמאלי הוא דבר טוב מדי בשבילו. באלבומם הקודם של הסוואנס, "ילדי האלוהים", התברר שג'ירה אכן זכה בקתארזיס המיוחל אחרי שנות ההלקאה הקשות. הטקסטים הפכו דתיים, הנפש הפכה טהורה, והמוסיקה הפכה עדינה יותר ואיפשרה לג'ארבו, הזמרת המצוינת של הסוואנס, להפגין את כישוריה.
את מייקל ג'ירה וג'ארבו פוגש קית קאמרון באמסטרדאם, כשהם מנצלים הפוגה בת יומיים במסע ההופעות האירופי של הלהקה (הנערך במקביל לצאתו של אלבומם החדש, "העולם הבוער") לשיטוט במוזיאונים המקומיים ולשיט בתעלות. קאמרון טוען שהם נראים ומתנהגים כתיירים אמריקאים לכל דבר. הסוואנס נרגעו באופן סופי. "אני חושב שזה אפשרי, להשתנות ולא לחקות את עצמך, ובכל זאת להישאר בחיים"; מגלה ג'ירה, "ממילא לא הבינו אותנו אף פעם, ולא משנה מה עשינו, כך שאני לא מודאג. השינוי בגישה ובסגנון של הלהקה הוא לא תדמית חדשה שאימצתי. פשוט התחלתי לכתוב כך. נראה שאין לי יותר שליטה על מה שאני כותב. באמת. אני לא רוצה לומר, שאני הולך ברחוב ומוצף לפתע בענן של השראה או משהו. הדברים פשוט כותבים את עצמם באופן טבעי לחלוטין. וזה לא היה כך תמיד. בעבר הדברים היו הרבה יותר קשים, קשים מאוד, ולא נראה לי שיש לי עם זה בעיה עכשיו. כנראה לא רציתי ליפול לתוך נוסחה שחוזרת על עצמה. צורת החריזה הומצאה למען הזיכרון, כי בצורה כזו אתה זוכר דברים בצורה קלה יותר, וזו רק דרך טבעית למלים, לעקוב אחת אחרי השנייה. אני מחבב את זה. כאשר אתה מתחיל להרשות לעצמך לחרוז, המוח שלך נפתח פתאום".
ג'ארבו הסולנית, שתיפקדה על תקן של קול ראשון בלהקת סקין, פרויקט נוסף שלה ושל ג'ירה, רק רוצה שיתנו לה לשיר: "שירה היא תמיד משהו מעניין המציב בפני אתגר. לא משנה מהו הפורמאט. זה מבטל את מי שאתה וגורם לך למצוא חיים חדשים בתוך מה שאתה שר. האני נעלם, ומה שהמלים אומרות קם לתחייה, וזה באמת לא משנה באיזה סגנון המוסיקה. אני מתעסקת בהמון סוגי מוסיקה, מעריכה שירה ערבית, אוהבת אופרה. דאסטי ספרינגפילד היא גאון בעיני".
ג'ירה: "בניגוד אלי, ג'ארבו היא זמרת אמיתית! אני יותר משהו שאפשר לקרוא לו בעדינות, סטייליסט. הא הא הא! במלים אחרות, לי יש קול מיוחד, שאיתו אני יכול לספר סיפור, בעוד ג'ארבו היא זמרת".
ג'ארבו: "זה עדיין מאוד יוצא דופן, לשיר את החומר של מייקל, כי השירים שהוא כותב הם מאוד לא רגילים. השירים שלו תמיד עמוקים, עמוקים מאוד. ואני מוצאת שאני לא יכולה לשיר שיר כמו 'אני זוכרת מי אתה' בצורה בה אני שרה שיר ערש רגיל. צריך באמת להתעלות כדי להבין. יש כל-כך הרבה כוח במלים שלו".
קאמרון ממתין בסבלנות, עד שהשניים מסיימים את שלב הסופרלטיבים ההדדיים, ומנתב את השיחה לפסים אידיאולוגיים יותר. ג'ירה: "מה שהכי מפחיד אותי זה לחשוב, שבעוד עשר שנים אולי לא יהיה יותר שום מקום אליו תוכל ללכת ולראות משהו בתול, טבעי. זה מאוד לא נעים. המצב הזה הפיך כמובן, ולכן אין טעם להיות שלילי לחלוטין. זה משהו שאני חושב עליו ומנסה לא לנפח. אני הופך את זה למשהו אישי, וזה באמת משהו אישי. כלומר, אני לא מסוגל לשבת ולכתוב שיר על יערות הגשם בברזיל. אני פשוט לא מסוגל! אני אעשה צחוק מעצמי! אבל בתור אדם שחי על האדמה הזו, אני חייב לחשוב על זה. בשיר 'חור בשמים', המתייחס לאוזון, כתבתי על זה".
באותו הקשר, ולסיום הראיון, מבשר קאמרון לג'ירה שב"קוף הלך לגן-עדן" הזכירו הפיקסיס אותו "חור בשמים". גי'רה מגיב בהתלהבות: "הו, באמת? הם אמרו 'חור בשמים'? הו, הבני-זונות! הם בטח השיגו טיוטה של השיר שכתבתי, או את הדמואים! הו! מה אני יכול לומר עכשיו!?"
07/07/1989