רוצחים נוסעים

אחרי עשר שנים של עבודה קשה, מתחילים המפיק אדריאן שרווד ואמני חברת התקליטים שלו, און-יו-סאונד, לקצור את פירות העקשנות , וגם יוצאים לסיבוב הופעות משותף. "מלודי מייקר" התארח באחת החזרות האחרונות וניסה לעצב קווים לדמותה של חברת היוצרים הכי נחושה והכי כבדה ברגאיי, בפאנקי ובדאנס

אחרי האיכות, הווליום הוא הדבר הכי חשוב למפיק אדריאן שרווד, שהקים את חברת התקליטים און-יו-סאונד לפני כעשר שנים. און-יו-סאונד מתמחה בהפקת תקליטים ללהקות ואמני פאנקי, רגאיי ונויז טרוריסטי. אצל שרווד כל אמן חייב לתת את כל מה שיש לו, בצורה הכבדה ביותר. לפני כשבועיים החל בבריטניה סיבוב ההופעות של אמני החברה. איאן גיטינס מ"מלודי מייקר" הלך לחזרות וספג מעט מההווי האון-יו-סאונדי. "ב- 1979 עשיתי סיבוב הופעות עם פרינס פאר-1, בים שרמן ופרינס האמר, וזה היה מעולה", מסביר אדריאן שרווד. "מאז הסיבוב ההוא רציתי לעשות משהו יותר רחב, אז עכשיו אירגנתי את
"Pay it All Back", שזה שמו של סיבוב ההופעות הנוכחי, ובו ישתתפו 27 אמנים... לא, חכה רגע, 36... ננגן חמש שעות כל לילה". "איך זה יעבוד?", שואל גיטינס, ושרווד עונה, "אין לי מושג".

מ-1980 עבד אדריאן שרווד בשדה הדאב-רגאיי עם חברים מהסליטס, פופ-גרופ ואסוואד. התקליט השני שהפיק היה של המותמן (שהפכו מאוחר יותר לחטיבת הקצב של סימפלי-רד). תקליטי רגאיי כבדים של אמנים כמו ד"ר פאבלו ופרינס פאר-1 יצאו באון-יו-סאונד עד 1983, שהיא השנה שבה נרצח פרינס פאר-1. עצוב ומדוכא, סירב שרווד להפיק תקליטי רגאיי למשך השנתיים הבאות, והתחיל לטפח את טאקהד ומארק סטיוארט. מאוחר יותר הוא חזר אל הדרדלוקס עם דאב-סינדיקאט ו- African Head Charge. כעת עבד שרווד גם עם אמני הרעש הטרוריסטי וגם עם הדרדלוקס, כשהוא משתדל לגרום לחברי שני האגפים ללכת יותר ויותר רחוק עם הרעיונות שלהם.

סיבוב ההופעות של החברה בנוי בעיקר סביב חברי הדאב-סינדיקאט, שנמצאים על הבמה במשך שלוש שעות ודופקים מקצבים אימתניים, המלווים, בין היתר, את בים שרמן, גארי קלייל ומארק סטיוארט. אחר-כך מופיעים אלאן (לשעבר בחורה בשם אלאנה) פיליי, אנני אנקסייטי וגס ראי, אמן הפאנקי הסקוטי שגם הפעם שובר את הבטחתו התמידית שלא להופיע באנגליה. לזכותו של ראי יצוין בכל זאת שאף מלון אנגלי לא זכה לארחו בין כתליו. הוא הגיע לסיבוב כשהוא נוהג בקראוואן ענק, בתוכו הוא גם ישן.

איאן גיטינס מצייר את אדריאן שרווד כמפיק כריזמטי וקפדן, המתוח כקפיץ בזמן החזרות. כל זווית של הסיבוב נבדקת על ידיו שוב ושוב, עד שהוא משוכנע שלא יהיו שום תקלות. "אני חושב שאון-יו-סאונד בריאה עכשיו", הוא אומר, ולוגם כמות נדיבה של טקילה בניסיון להיפטר מההנגאובר הקטלני של ליל אמש. "אנחנו מאוחדים לחלוטין, כולנו: הדרדלוקס, האמריקאים, הפנקיסטים, מי שלא יהיה. זה לא מזויף . האנשים שעימם אני עובד הם החברים שלי, איתם אני יוצא לווסטהאם בסופי השבוע. כולנו עובדים יחד שנים, והכל מבוסס על אמון. אני לא מחתים אף אחד על חוזה. האנשים מזהים עכשיו את און-יו-סאונד מיד, וזה משמח אותי. עכשיו סוף-סוף יש לנו כמה לירות שאנחנו יכולים להוציא, ואנחנו פשוט נמשיך לשפר את האיכות ולהוציא תקליטים עד שלאנשים יימאס מאיתנו לגמרי. באמת".

"טבע אנושי", הלהיט של גארי קלייל, ששהה בזמן האחרון בכמה מקומות מכובדים במצעד האנגלי, הוא הלהיט הראשון של און-יו-סאונד. "זו היתה בעצם העבודה של פול אוקנפולד", מעיד שרווד. "הוא הפך את השיר למשהו שמתאים יותר למועדונים, כי יש לו אצבע על הדופק של המועדונים. הוא עשה עבודה טובה מאוד", גארי קלייל עצמו, בכל מקרה, לא מת על הסטאטוס הפופולארי החדש: "נמאס לי מזה עד מוות, זו האמת. זה לא שאני דיסלקטי". גיטינס מרשה לעצמו להסיק שבעתיד ייזהר קלייל מכל אקט העלול למשוך אותו שוב אל הזרם המרכזי.

זמר הרקע שליווה את קלייל בהופעתו ב"טופ אוף דה פופס", הוא אלאן פיליי, אשה שהפכה לגבר, המתעקש להמשיך להופיע בבגדי אשה. "יכולתי לרצוח אותו", פולט פיליי כשהוא נזכר במפיק התכנית, שסירב להניח לו להופיע בשמלה החושפנית החדשה שלו בטענה שזה יקלקל את הנוער הצופה בתכנית. "אם רק רציתי, הייתי עושה את זה. מאחורי היד הרופסת שלי מסתתר אגרוף ברזל". אחר-כך מדבר פיליי על 85 שומרי-הראש שלו. "בסיבוב ההופעות הם יצטרכו להציל אותי מהקהל, שינסה למשוך אותי אליו ולהוריד אותי מהבמה. אתה הרי יודע שיש לי יותר שומרי-ראש מלראקל וולש או שר". בשלב זה, כך נראה, גיטינס כבר מוכן להאמין להכל. אחרי שהוא מתעשת, הוא שואל את שרווד אם משתלם לשחות נגד הזרם. "אנחנו נצמדים לרובים שלנו", מצהיר שרווד, "והדברים מגיעים אלינו לבד. אין מה לדאוג. גם שעתנו תגיע. אני לא מנסה להשתחצן, אבל אורך-רוח הוא המפתח, ויש לנו אורך-רוח. את מארק סטיוארט, למשל, אני מכיר מאז שהוא היה ילד מלא פצעי בגרות בן 15, שעבד בשבתות בחנות תקליטים בבריסטול. הייתי בא ודוחף לו כל מיני תקליטים שהבאתי מג'מאיקה. און-יו-סאונד זה כמו משפחה. אנחנו דואגים לעצמנו".

און-יו-סאונד בהחלט מחלחלים לתודעה, למרות שמוסיקת הדאנס שלהם קצת יותר כבדה מהמקובל. לראיה מדבר שרווד על דיוויד לינץ', שהכניס לפסקול של "לב פראי" קטע בן עשר שנים של African Head Charge ."זה גדול! המוסיקה שלנו בסרט של בימאי טוב, שאני אוהב. זה שווה את העבודה שלנו ומצדיק את ההיצמדות שלנו לרובים שלנו".

החזרה נמשכת. שרווד נשען לאחור, עוצם את העיניים וקופץ ממקומו בבהלה כאשר משהו לא נשמע לו טוב. "זה נשמע כמו קברט!", הוא מעליב את סקוט המתופף, שלא היכה בתופים חזק מספיק. דאב-סינדיקאט מתאמצים, ומצליחים לרצות אותו. "מצוין, בחורים!", הוא צועק, "זה רצח!".

03/05/1991

חזרה לדף הבית