בסדר גמור

החלון-האחורי; פרגוד, 20.3

כמו רוב ההופעות האחרונות בפרגוד, גם הופעתם של החלון-האחורי היתה קצת ארוכה מדי, וההדרן, ביצוע ל"גשם" של מאיר בנאי, מצא אותי מדדה לעבר היציאה, תוך נסיונות נואשים להתגבר על הקטטוניה שאחזה בעצמותי לקראת הסוף. החלון-האחורי דווקא לא שיעממו אותי. הם היו בסדר גמור. לא פחות מזה וגם לא יותר מזה. ארבעת הצעירים החיפאים ניגנו רוק טוב, חזק, דופק באוזניים כשצריך. הגיבוש שלהם היה מוצלח והניב שרשרת קטעים, שלא היתה מביישת גם את בנזין בזמנו. ובדרך נס הסולן והגיטריסט, ירון ספיר, אף מזכיר מעט את הקשיחות הפוליקרית ואת הפריטה הרוקנ'רולית הבסיסית שלו. ספיר ניגן בצורה משכנעת, ללא ליטושים חלקלקים או סלסולי רוק-כבד מיותרים. הבסיס הוא כאסח. משם אפשר ללכת גם לכיוונים עדינים יותר, והחלון-האחורי עשו את זה במספר בלאדות, שהבהירו כי בכל זאת לא מדובר כאן במשהו חדש, מרתק.

סימפאטי, זה אולי התואר ההולם ביותר את הרוק שלהם. את הרקע המלא והקצבי יצרו ההשפעות ממאיר את אהוד בנאי (התופים הדרמאטיים והחזקים של ניר סגל, כיסוחי הגיטארה של ספיר, הבאס האטי של אמיר בורשטיין והחונקים (הקלידים החרוצים של רוני עמית); את התחושה כי מדובר כאן במשהו רציני יצרה ההגשה המינימאליסטית של ספיר; ואת ההרגשה שאת כל זה כבר מיצינו ולעסנו עד תום
יצרו הלחנים המקוריים, שנשמעו מוכרים למדי, והטקסטים נוסח: "עם מבט מנותק, מסתובב בסמטאות קטנות", או "אחרי ההפצצה נשארת רק אתה לבדך".

את "השיר של שפשף" (שוב מאיר בנאי) ביצעו החולון-האחורי בצורה הרבה יותר חזקה מן המקור. גם הביצועים של "תמיד השמש" לחונקים ושל "הלם כרך" ללהקה-רטורית עברו יפה. היה כאסח מהיר, שלפניו הזהיר ספיר את מעודני האוזן, והיה גם קטע אידיוטי, כדברי ספיר, שנקרא "מה עשית לי" וניחן בפוטנציאל להפוך ללהיט. בשלבים האחרונים, כאמור, התחיל הכל להישמע אותו דבר. ספיר, יש לציין, יצא עם חיוך מכל העניין.

24/03/1989

חזרה לדף הבית