מסתורי הסמבוסק

אתניקס; 10.8 האנגר

תמיד כשאני חושב על מוסיקת קסטות מזרחית, אני נזכר בכתבה המפורסמת ההיא מ"ווליום", שהשוותה בין ג'וני רוטן לזוהר ארגוב. המון מילים כבר נשפכו על הנושא הזה, ואני הולך לשפוך עוד קצת, שיהיה.

אז קודם כל, ברור שהמדיה צבועה. פתאום אוהבים את זהבה, פתאום אלי לוזון שר את גידי גוב, פתאום כולם נהיו בראש כזה של סחיבות וסלסולים ושירים בתורכית. וברגע שזה קורה, מוסיקת הקסטות מפסיקה להיות מוסיקת קסטות, כמו שהפאנק הפסיק להיות פאנק ברגע ששוש עטרי השמיעה בפעם הראשונה קטע של הסקס-פיסטולס. זהבה בוכה על מר גורלה, וכל האשכנזים בוכים יחד איתה. וזה לא שלאשכנזים אסור לבכות, זה רק שאצלם הבכי הספציפי הזה הוא בעיקר ענין של אופנה. בקרוב הבכי של זהבה כבר יהיה פאסה ואז תקום זמרת חדשה, שתבכה עוד יותר. מה זה תבכה- תשתולל ממש. וכשגם הזמרת החדשה תיעלם, תקום עוד אחת, שתיקח את העניינים לידיים ופשוט תחתוך את הורידים על הבמה. ככה זה.

הדבר החם הנוכחי הם אתניקס, שצרפו לשורותיהם, ולו רק לקטע אחד את הדבר החם זהבה, והפכו למשהו לוהט כמו הגבינה המותכת בתוך הסמבוסק של השיח' שניה לאחר שיצא מהתנור. ההבדל המשמעותי בין אתניקס לגבינה הוא שהגבינה המותכת לא עושה מוסיקה ושומרת על שתיקה יחסית.

" אתניקס בהאנגר" הוא מונח שהפך לסיסמה של קבע. אף פעם לא ראיתי את ההאנגר מפוצץ כל-כך בילדים כמו במוצאי-שבת. ההופעה של אתניקס היתה מעין בר-מצוה גדולה עם בירות לכיבוד (על פטל לילדים אף אחד לא חשב), בשילוב עם שיעור התעמלות בשילוב עם ישיבה בסאונה. אחרי חמש דקות של זאב נחמה (חולצת טריקו אדומה) הזעתי כמו אנגוס יאנג אחרי הופעה של ארבע שעות. נחמה צעק ועשה תנועות של מורה להתעמלות ושל זמר חתונות עם גב תפוס. הענין הוא שאי אפשר להביט בו יותר מדקה וחצי ברציפות. העיניים כל-כך משתעממות, עד שהן לא מחכות אפילו לפקודה מהמוח ופשוט ממשיכות לשוטט במרחב , משאירות את נחמה מנפנף מאחור.

האתניות הממוחשבת של אתניקס דלה בתוכן ועשירה בקצב. קטע רודף קטע, המוטיבים המזרחיים מתרבים במקביל לעליית כמות האדרנלין בדמו הטרי של הקהל, שמתחיל להוריד חולצות. נחמה מושיט ידו לפנים, ומיד נתלית עליה עדת מעריצות מצווחות. נחמה המשולהב שומע קולות מן המדבר, כנראה של גמל טועה. הנערות מטפסות על כתפי הנערים. אף אחת לא מורידה את החולצה. חוצפה. עכשיו אני מזיע כמו אנגוס יאנג אחרי הופעה של שלושה ימים, טיול רגלי של שבוע במצוקי נחל אמו, שבעה התקפי לב ושיעור התעמלות של שנה וחצי. קצת אחרי ה"פרח בגני", בדיוק בשניה שבה נחמה שאל את עצמו אם הוא צריך להתחיל לזרוק מעמולים ובקלווה לכוון הקהל, חלה הפסקת חשמל קטנה. אחר-כך אתניקס נתנו עוד צרור להיטים נטולי זהבה, וחתמו בקטע נטול ריטה. בחוץ היה הרבה אויר קריר. באופק חייך אלי סמבוסק הגבינה. השארתי את גווייתו של אנגוס יאנג ביציאה מההאנגר והלכתי, והלכתי, והלכתי.

16/08/1991

חזרה לדף הבית