עדינה מנהריה והבירה
להקת פונץ'; פרגוד, 21.11
ליוסי בבליקי, סולן פונץ', יש קיבה מברזל. קביעה חד-משמעית זו באה לסכם את כל החצי השני של הופעת הלהקה בפרגוד, שבמהלכה ניטש קרב-דמים בין האלכוהול שהזרים בבליקי אל קרבו לפני תחילת ההופעה לבין בבליקי עצמו, שסירב להיכנע.
פונץ' (בבליקי, שירה וקלידים; שלום גד, באס ושירה; אלי שאולי, גיטארה; שלומי רוזנבלום, תופים) עושים רוק בסיסי, קצבי מאוד, עם טקסטים מהחיים. בין השאר יש להם קטע בסגנון ראפי, הנקרא "עוד לא למדנו שום דבר משיטוט ברחובות (לא שמבית-ספר נשאר לנו משהו)", שבו בבליקי וגד הבסיסט משתפים פעולה, כשכל אחד מהם שר שורה אחת ושניהם יחד שרים את הפזמון. יש גם קטע רגאיי על עדינה מנהריה ששיכנה או"מניק אמריקאי במיטתה, וקטע שמסתיים בזמר חסידי סוחף. יש גם שיר על בחורה מבת-ים ויש את "נדמה שישוב" המפורסם. הפשטות של פונץ' שובה את הלב. אין פוזה, אין התחכמויות, אין דיכאון. יש רצון לשבור מסגרות, לברוח מן הצבא ולשלוח גלוית התנצלות, לקחת את המכונית הישנה ולדהור איתה למרחקים, וגם לשתות.
"יותר מדי בירות", מילמל בבליקי לאחר שטעה בתזמון הכניסה שלו לאחד השירים. בנקודה זו נתקפתי חשש חמור. אבל בבליקי לחם כארי, המשיך לקפוץ ולהשתולל, ולאחר שהצליח להתגבר על הכבדות שתקפה אותו בשלב מסוים, הוא גם נתן לקהל האוהד חמישה הדרנים, וחתם עם חברי להקתו את ההופעה בביצוע בלוזי אטי וחורקני ל"מעל פסגת הר-הצופים".
25/11/1988