גם כן רקדנים

קברט-וולטר, "GROOVY, LAIDBACK AND NASTY"
פארלופון, יבוא (בית-התקליט)

בהתחלה היה לי קצת קשה להתמודד עם "Groovy, Laidback and Nasty", התקליט הכפול החדש של קברט-וולטר. עדיין לא התרגלתי לעובדה המוצקה, שמקברט-וולטר הישנים נשארו רק כמה סאונדים אופייניים ותו לא. בהאזנה הראשונה לא האמנתי, והתעצבנתי. בפעם השנייה הבנתי (תוך שאני מגלה בגרות ראויה לציון) שקברט-וולטר עושים את מה שהם עושים בצורה טובה, חכמה, טעימה. אז מה אם מדובר בהאוס רך, רומאנטי, מלודי וחביב? גם ניו-אורדר עשו את זה, ולקברט-וולטר זה מצליח כמעט כמו לניו-אורדר. האפקטים האלקטרוניים מגרים את קצות העצבים, המכונות מחכות בסיבוב לכל רקדן בפוטנציה.

קברט-ולטר מחפשים עדינות וחום מלודי. הם מפעילים כלי-נשיפה וזמרות רקע, הפסנתר ההאוסי שלהם מלא ונקי והשידה צלולה ואנושית להפליא. הצד הקצבי הלך והתנפח באלבומים האחרונים של הלהקה, וכאן, כך נראה, הוא מגיע לשיא מסויים. בסופו של דבר הצטערתי שאני לא רקדן בפוטנציה ונפרדתי מן האלבום הזה לשלום (נו הארד פילינגז). על הפטיפון שמתי את "קול אמריקה" הישן והטוב. האם אני חסר תקנה?

22/06/1990

חזרה לדף הבית