ההיגיון לא גר כאן יותר
בטהול-סרפרס, "דאבל לייב אלבום"; לאטינו-באגר-ויל
(בוטלג רשמי), יבוא
על עטיפת הבוטלג הכפול של הבטהול-סרפרס מופיעה מוטאציה עירומה, מבעיתה וחביבה, עם שלפוחיות ענק לאורך עמוד- השידרה וראש בגודל של כדורגל, שמושיטה זוג ידיים מעוותות אל הקהל ההיסטרי - המחלה היא האמצעי של הבטהול-סרפרס, והמטרה מקדשת את כל הפסיכוזות.
הסאונד, כמו בבוטלג טוב, לא הכי טוב, אבל מתאים לרוח הדברים. הביצועים מעולים והגיטארות מלאות חן ואלכוהול, בניגוד לגיבי הסולן, שמסתפק, בכל מה שקשור למילוי, באלכוהול בלבד. "ג'ון אי. סמוק" מרטיט לבבות (חנן יובל היה אוהב את זה), וכמוהו גם "טורנאדוס", "רוקי", "גרייביארד", "פאראנואיד" (במקור של גראנד-פאנק) ו"ראיתי צילום רנטגן של נערה מבריחה גז". המוני לופים מעוותים מלווים את הקטעים הסוריאליסטיים והמוזרים יותר, כמו קטע הסיום של "זו שאני אוהב". יש מחוות צורמניות ונוקשות לסאונד הוולווט-אנדרגראונדי ("ג'ימי", "לו ריד"), ויש את אותו ההומור המפחיד והמטורף, שמלקק את שאריות הבשר האחרונות מעצמותיו השבורות והחשופות של ההיגיון, שבהחלט לא גר כאן יותר.
10/11/1989
זא: ראיתי צילום רנטגן של פלוץ של נערה.
גם הבטהולס וגם בר הבריקו איפה שבאמת היה חשוב.