המצעד שלא נגמר

לייבאך, "מאקבת"; מיוט, יבוא
(בית-התקליט)

מצעדם של כוחות האופל נמשך, ולייבאך הוציאו עוד אלבום חמור, נוקשה, מפחיד, חגיגי, מיליטריסטי, פשיסטי וגו'. ב"מאקבת" מתחזקות ההשפעות הקלאסיות על לייבאך, עובדה השוברת לעתים קרובות את מקצבה האחיד של מכונת התופים האטית והדורסנית לטובת תמרונים תזמורתיים מרשימים, עמוסי כינורות קודרים, קרנות-יער וכלי-נשיפה אחרים, תופי מצעד וחלילים מבשרי אסון. כל אלה לא מרסנים את הסולן, שזעקותיו החייתיות ממשיכות להמחיש את משמעות הקור המזרח-אירופי ולהרטיט את העצמות. כמו תמיד אצל לייבאך, גם אחרי ההאזנה ל"מאקבת" הרגשתי כמו פועל יוגוסלבי דפוק. ללמדני כי תעשייה נשארת תעשייה, עם חלילים ובלעדיהם.

16/02/1990

חזרה לדף הבית