הנגרייה החשמלית

השרשרת-של-ישו-ומאריה, "ממתק פסיכי"
"THE JESUS AND MARY CHAIN "PSYCHOCANDY
הד-ארצי (יבוא במחיר תוצרת הארץ דלוקס)

בלהקה הנתונה במחלוקת והנקראת השרשרת־של־ישו־ומאריה חברים ארבעה צעירים בריטים, שלא יודעים לכאורה לנגן ושעושים רעש עצום במלוא מובן המלה. "ממתק פסיכי", אלבום הביכורים של הלהקה, מתייחד בסאונד, הנשמע כמו הוקלט האלבום בבריכת-שחייה סגורה, כשהסולן שקוע במים ושר בעייפות אדישה ומבועבעת. כמה סנטימטרים מעליו שט המתופף ומכה בשני תופים בלבד, הנשמעים בקושי. על שפת הבריכה עומד הבסיסט ומנסה לשמור על איזון כללי, בשעה שהגיטריסט עולה על סולם גבוה, ובמסווה של נגינה, הוא מנסר את התקרה ומאוחר יותר גם שובר את הקירות ומעלה את כל הרכיבה השמימה בחריקות פידבק עזות.

בבסיס היצירה של השרשרת־של־ישו־ומאריה מונחת מוסיקת פאנק הרסנית, חולנית ופשוטה, עם טקסטים אגרסיביים וגיטארות חשמליות צורמניות. חברי השרשרת פשוט מסרבים לגלות כל עניין בתחום ששמו סאונד. הם לא מכוונים כלים. וגורמים בחוכמה רבה לכך שהדבר הראשון שהמאזין שומע הוא סוללת ענק של מסורים חשמליים. החוכמה: כדי לשלות את המלודיה והשירה, צריך המאזין לשים לב למה שקורה מעבר לחריקות, ואז הוא יכול לגלות, שחוץ מן השירים הרוקנ'רוליים והשקטים בסגנון שנות החמישים, המזכירים במידה רבה את להקת הראמונ'ס האמריקאית, יש גם שירים מצוינים, העומדים בזכות עצמם, כמו השיר המסיים, "זה כל־כך קשה" ("זה כל־כך קשה לא להיות כמו בובה, ללכת ולא לזחול, כמו שיר בראשו של משורר שמת"), ורומזים, שחוץ מלהיות גימיק מוצלח, הנשען על מקורות רוקנ'רוליים, פסיכדליים ופאנקיים, בתוספת חריקות תעשייתיות ורוח ג'וי־דיוויז'נית עמומה, טמון בשרשרת גם פוטנציאל ייחוד חדשני, דופק ראש ממדרגה ראשונה, כביכול מטומטם, אבל חזק. האחים ג'ים וויליאם ריד, העומדים בראש הלהקה, אומרים, שהם ממילא לא יודעים לנגן, כך שלא היה טעם להשקיע אנרגיה בהקלטה טובה. נראה שכל זה רק עזר לשרשרת־של־ישו־ומאריה להגיע בדיוק לתוצאה אותה הם רצו להשיג.

30/05/1986

חזרה לדף הבית