השתנה פסיכדלית

לאב-אנד-רוקטס, "לאב-אנד-רוקטס";
אן.אם.סי

לאב-אנד-רוקטס מציבים את הטנק שלהם אל מול שנות השישים האומללות, שסופגות כל-כך הרבה הפצצות בתקופה האחרונה. הגנראלים ומבקרי המוסיקה זועקים בהיסטריה מהולה בתיעוב: "לא לשם, לא לשם, זה שייך כבר לג'יזס-אנד-מרי-צ'יין", אבל את לאב- אנד-רוקטס אי-אפשר לעצור. הם כובשים בסערה את אגף הרעש הפסיכדלי, ואחר-כך נעמדים בשורה על פסגת ההר הגבוה ביותר ומשתינים בקשת על ראשיהם של כל האינטליגנטים, אלה שאוהבים לשנוא את כל מה שקשור לבאוהאוס. לאלבום שמתעד את ההפצצה הם קראו "לאב-אנד-רוקטס", כנראה משום שהם יודעים שזהו האלבום הטוב והמגובש ביותר שלהם.

הגיטארה המצוינת של דניאל אש רצה על המסלול הכבד ומפיקה את כל הפידבקים ורעשי המשור הדרושים כדי להפוך את הקטעים הקצביים לסלעי ענק שמידרדרים מהרמקולים, עוברים דרכי ומשאירים אותי המום. את המפוחית הבודדה, התועה בקצה העולם בקטעים השקטים, תומך הבאס האפלולי של דייוויד ג'יי. באותם קטעים נוטש קווין האסקינס את התופים לטובת הקלידים, ואלה צוללים אל מתחת למים ותורמים למוזרות הכללית. לאב-אנד-רוקטס יוצרים סאונד פתוח, משתמשים בכלי-הקשה, כינורות, צ'לו, סקסופון וסאמפלרים, ויוצרים גם קטעים מלודיים וקליטים כמו "כל-כך חי", המדגים שימוש מענג בקולות רקע נשיים.

את עמדת השירה חולקים דניאל אש ודייוויד ג'יי, כשברוב הקטעים היא שקועה בדיסטורשן עמוק נוסח סטיב אלביני מביג-בלאק. כשרמת הדיסטורשן יורדת, ניתן לזהות גם מוטיבים באוהאוסיים מסוימים ולהניח שפיטר מרפי בטח אוכל את הכובע שלו ברגעים אלו ממש.

10/11/1989

חזרה לדף הבית