הארון של שרון

פוליאנה פראנק, "חיה ומתה בארון";
האוזן-השלישית וניר-הפקות

קרנות הרחוב של אמסטרדאם הן המקום האידיאלי להתנחלותם של משוררי מחאה חמושים בגיטארות אקוסטיות. במשך השנים שפכו שם את זעמם מאות מוסיקאים, חלקם קיקיוניים, חלקם מטורפים, חלקם גאונים, כולם נוודים. פוליאנה-פראנק-שרון-בן-עזר היתה אחת מהם, והתוצאה מופיעה ב"חיה ומתה בארון", קלטת שהקליטה בביקורה בארץ בינואר-פברואר האחרונים.

רוב הקטעים כאן אכן מלווים בגיטארה אקוסטית ונושבת מהם רוח אירופית חזקה. המחאה של פוליאנה פראנק לקוחה מן המציאות המקומית ברמה הפשוטה והברורה ביותר שלה. החזירים השובינסטים שעירי הידיים ועטורי הדרגות, שמזיינים מהצר כל דבר שזז ורצים לספר לחבר'ה, סופגים את רוב האש (ראה, למשל, הלהיט "גיבור צבא-ההגנה", אותו היא ביצעה עם דורלקס-סדלקס). בצמוד אליהם מופיעה האנטיתזה המובהקת, שיר אהבה לסבי, שקט ויפהפה, בו מפגינה שרון בן-עזר רכות לא אופיינית, מחדירה מעט רעד לקול היציב, הצלול שלה. ואז שבה פוליאנה פראנק עם מלאי גסויות בקטע "Alophen Baby", בו היא מתארת את התהליכים השונים העוברים על מערכת העיכול שלה בשעה שהיא יושבת על האסלה.

הקטע החזק בקלטת הוא "ארץ אחרת" עם מכונת תופים המנונית, דקלום אפוקליפטי ("ויש אמנם ארץ אחרת, עליה שמעתי מכבר/ יקרה ללבבות אוהביה, דגולה ליודעי דבר/ לא נוכל לראות צבאותיה, לא נוכל להביט במלכה/ מיבצרה הוא הלב המסור לה/ והסבל הוא לה גאווה", מלווה בגיטארה-באס מדודה ובמפוחית המשתוללת בין השורות וחודרת עמוק ללב. חודרים ללב גם "שיר אזעקה", המתאר את האסוציאציות העולות בראשה של בן-עזר כאשר היא ניעורה לצלילי ניסוי צופרים. בבוקר יום ב' אמסטרדאמי; "בעלטת", קטע פשוט, שקט וקצר, המתאר צביעות מקומית ("אם ירואוני דם ואומר דם, יאמרו צבע"); ועוד קטע אמוציונאלי, "געגועים לדגים", גם הוא אקוסטי, מלווה בגיטארה המתאפיינת בצליל חסום, מוזר, נוטה לכיוון הודי.

את הקלטת חותם ביצוע הומוריסטי ל"אל תעזביני יקירתי", חביב מאוד (בעיקר קולות הרקע), אך קצת ארוך מדי. פוליאנה פראנק חזרה בינתיים לאמסטרדאם, שם היא עובדת על הקמת להקה משלה. את הקלטת שלה לא כדאי לפספס.

17/03/1989

חזרה לדף הבית