פפשב"ע שלנו
פוליאנה פראנק, "אין לבחור";
האוזן-השלישית
פפשב"ע (פוליאנה פראנק-שרון-בן-עזר) עשתה את זה בחו"ל! היא שלנו! והיא חיה באירופה! כן, ממש חיה שם, עם הנעליים והכל!
ואחרי ששחררתי את מנת ההתלהבות הדרושה וכולם מאמינים לי שאני באמת מבקר רוק, אפשר להפסיק עם סימני-הקריאה ולציין, שפפשב"ע שלנו הוציאה יופי של תקליט. שוביניסטים ימלאו פיותיהם מים, לסביות מצוברחות ייצאו לרקוד הורה בכיכרות הערים הגדולות, עקרות-הבית (מה יש לי מעקרות-בית?) ישרפו את התחתונים של הבעל וישפכו ליזול על הילדים. ההיגיון ניצח, הצדק החברתי נמכר לכל דורש, פפשב"ע הפסיקה לעשן ולאכול בשר. הוריי! הוריי! על מה הציניות? לא יודע. אולי היא נדחפת לכאן מתוך התנגדות אינסטינקטיבית לכל אלה הבטוחים שכל מי שחי בחו"ל יותר מארבעה חודשים ברציפות הוא אלוהים. אני אתגבר על זה. רק תנו לי דקה.
התקליט של פפשב"ע ניצב על הגבול הדק שבין פשטות מינורית עדינה ויפה לפשטות מינורית יאפית ולא יפה, שמציבה במערך האסוציאציות נשים פסולות מסוגה של מישל שוקד. אבל פפשב"ע עדיין ניצבת על אותו גבול דק, ולא גולשת לקלישאות אינטימיות-פמיניסטיות. היא משתדלת להעביר תחושות, לא להטיף. העובדה הזו גרמה ל"אין לבחור" להתחבב עלי ולהרשים אותי הרבה יותר מהקלטת הקודמת, "חיה ומתה בארון", שהיתה במובנים רבים חפיפית ופחות שלמה ובשלה.
בשלב זה של חייה מתחילה פפשב"ע לפתח עצבות אירופית סתווית ולהשתמש בצ'לו קודר, כדי להמחיש את תחושת הזרות והניכור (אופס!). היא גם מזכירה בקטעים העצובים הללו את גוד-אולד מלכה שפיגל, ועוסקת בשאלות הכאובות: מדוע איני יכולה להירגע גם כשניצבת אנוכי על קרקע ניטראלית? מדוע איני מוכנה לקבל את העובדה שטוב לי, ולקרוא למקום בו אני גרה בית?
חוץ מלטעון את מכלי הרגש בכאב, מטפלת פ"פ (נמאס מהשב"ע) באיידס ומתאימה לו תלבושת ואלס קברטית ועליזה ("בכוונה"); מתארת טריפ רע על רקע מקצבים אפריקאיים ("חלמתי: תבל מכוסה אפר"); וגם, כאמור, מזכירה טיפה את מישל שוקד באחד הקטעים האקוסטיים (אבל תמיד אפשר לחשוב שזה בטעות).
פ"פ גם אוהבת לשתף את כל החבר'ה ולעשות קטעים בראש-טוב-כזה. זה הצד הצברי, והוא דווקא מצחיק. "זיוה", הרי. ג'יי, הוא קטע כזה, אבל למרות שהוא די מוצלח, הוא נמאס מהר.
פחות מוכרים מ"זיוה", אבל מוצלחים הרבה יותר, הם קטעי הקישור הקצרים, ובעיקר "אני אדם פשוט", מונולוג קצרצר של גבר ישראלי מקריח ונבוך, שהעלה על פני חיוך גדול ומטומטם.יופי של תקליט היא הוציאה, פפשב"ע שלנו (אבל להופעות של דורלקס כבר לא ייתנו לה להיכנס).
27/07/1990