למה זזים

טום ורליין, "'KALEIDESCOPIN"; (אי.פי)
פונוגראם, יבוא (בית-התקליט)

האמת היא שטום ורליין נתקע קצת. ההפקה המשומנת והאמריקאית כל-כך שמאפיינת את אלבומיו האחרונים הפכה למלכוד, והסאונד של שלושת הקטעים החדשים שלו שגרתי מדי, מנופח מדי ולא מתאים בכלל לקול המנוזל והבכייני ולגיטארה החדשה והצנומה, שהתמלאה קצת מאז ימי טלוויז'ן היפים, אבל נשארה מצוינת.

הגיטארה הצורמת הזו משתלחת בפראות באינסטרומנטים האחרים, בעיקר ב"Sixteen Tulips" ו"Vanity Fair", הקטעים של צד ב'. "'Kaleidescopin", הלהיט, הוא כצפוי קצבי יותר: הגיטארה מקטינה נוכחות ויורדת יחד עם הקלידים למרתף של אקו אפלולי, כדי לפנות מקום לשירה חרישית-גרובית-עצבנית-היסטרית-מבודחת ולתופים עצבניים נטו, שהיו מעדיפים להיות מכונה.

למרות שמבחינת הסאונד ההפקתי העדפתי את "Kaleidescopin", הלך הלב אחרי הגיטארה של צד ב'. אבל הוא הלך לאט מאוד, וגם זה רק בגלל הגיטארה. בלעדיה הוא לא היה זז מ-י-ל-י-מ-ט-ר.

30/03/1990

חזרה לדף הבית