ניקוי מגירות

די-האוט
"דיי הארד"; וירג'ין, יבוא (בית-התקליט)

השעה מאוחרת, די-האוט על הפטיפון, הצלילים שלהם מחזירים אותי אל משהו עמום ולא מוגדר. אולי אל לילה חם אחר, שבו גיליתי אלבום נהדר כלשהו והתמלאתי בתחושה עמומה ולא מוגדרת, שהחזירה אותי אל לילה חם אחר שבו גיליתי...

די-האוט באים מברלין. והם זכורים בעיקר משיתוף הפעולה שלהם עם ניק קייב. גם בלי קייב הם מצליחים להישמע מצויין, כי הגיטארות שלהם מופיעות בגוונים שונים ומענגים ביותר. די-האוט מעלים ברשת את כל הדברים היפים שהגיטארות שלהם מסוגלות לעכל: קלישאות רוק-כבד נמהלות בפאנק אגרסיבי, מוטיבים מתקדמים משוסעים על-ידי אקורדים סוניק-יותיים צורמים, ואת כל זה עוטפת חיוניות מלודית רעננה.

די-האוט יודעים לשלוף מן השרוול את המורכבות שלהם, ולא נותנים לה להישמע מורכבת מדי, טריק של מוסיקאים גדולים באמת. חוויה שמימית לחובבי הגיטארה הקשיחה.

ווייר, "MAN SCAPE" , מיוט
יבוא (בית-התקליט)

עליתי על האלבום החדש של ווייר, מצאתי קרון ריק והתיישבתי ליד החלון. ווייר נוסעים בהמון מקומות, דוהרים במנהרות בטון ארוכות עם אורות מרצדים. מאיטים על יד פנסי רחוב בודדים שנשטפים בגשם דק ומעצבן, מרסקים מאות גלולות צבעוניות ששופכות את המוח אל תוך אותה המציאות בדיוק, פולטים משפטי ייאוש ציניים, מקרינים סרטי פורנו גרמניים ומסיימים בתוך מרכז קניות אירופי סטרילי.

ווייר לא מוצאים סיבה לנטוש את הקו האפל. עכשיו זו אלקטרוניקה כבדה, מעין שילוב של He Said ואליין-סקס-פיינד, עם המון סאונדים מוזרים שגורמים לך לחשוב שדופקים בדלת או שהטלפון מצלצל, או שמישהו קורא לך מבחוץ (ושקשה לומר שהוא נורמאלי). אבל זה בלתי אפשרי כשאתה לבדך ברכבת. בכל מקרה, חייבים לשמוע את "Man Scape" יותר מפעם אחת, ואחר-כך לנסות להתעודד.

טום ורליין
"THE WONDER", פונוקול

טום ורליין מגדל שושנים בחצר האחורית ובטוח שאף פעם לא היתה בעולם להקה בשם טלוויז'ן. טוב לו בחיים, והוא ממש לא אוהב דברים שעלולים להזיק למצב-הרוח של השושנים שלו. הוא עדיין הקול הישן והביישן, וגם הגיטארה שלו היא עדיין הגיטארה שלו, אבל בבוקר הוא פותח את דלת החצר האחורית, מתבונן בשושנים, מברך את הדוור ואת הכלב שרודף אחריו, נכנס הביתה ומקליט על פור-טראק עוד כמה שירי רוק קליטים עם קלידים נקיים וגיטארות שמדלגות משנות החמישים, עוברות דרך חוות קאנטרי ומגיעות אל העידן האלקטרוני בפריטות מהירות וקטועות. התוצאה יכולה להיות נחמדה לפעמים, תלוי כמה טלוויזיות אכלת כשהיית קטן.

15/06/1990

חזרה לדף הבית