שובה של הצ'אנקה-צ'ארנקה

קאן, "RITE TIME"; מרקורי. יבוא (בית-התקליט)

קאן, כהרגלם בקודש, מנסים לומר כמה שפחות גם באלבום הקאמבק שלהם ומסתפקים ביצירת אווירה ייחודית, אינטימית ורגועה. ויחד עם זאת פסיכית לחלוטין. ארבעת המוסיקאים הגרמנים, בניצוחו של הולגר צוקאיי (באס, סינתי, קרן-יער) פורשים רקע אטי וקולי, חדור מקצועיות רבה, שעליו נמרח באינפנטיליות עייפה וחסרת מעצורים קולו של הסולן הלא גרמני מאלקולם מוני, המוכיח שוב שאנשים עם קול מגעיל, שלא יודעים לשיר,הם בסופו של דבר הגדולים מכולם. לרוב מסתפק מוני בחזרה אינסופית על הנחות פילוסופיות מרחיקות לכת כגון, "הולה-הולה-יא-יא" או "צ'אנקה-צ'אנקה-צ'אנק", בזמן שחבריו מטיילים בניחותא בין הצלילים האווריריים.

פה הם מקלפים פסנתר, שם הם מפצחים גיטארה, הנה הם יורקים איזה סולו קטן בשביל המצב-רוח ולבסוף גם תוקעים בשופר ומסתלקים בפתאומיות מסוימת, שמשאירה אותי עם טעם ממש מוזר בפה. חובבי הגאוניות, שחביבה של צוקאיי, יאהבו את זה. באופן אישי, אני חוזר לחושי ומכריז שאם כבר אוואנגארד גרמני, אז שמישהו ימצא לי עוד כמה טייפים גנוזים של פאוסט.

22/12/1989

חזרה לדף הבית