טיפול הורמונאלי
משינה, "משינה" סי.בי.אס
"ישמחו השמים ותגל הארץ, ירעם הים ומלואו"
("תהילים", צ"ו)
משינה, להקת רוק צעירה בת ארבעה חברים, מזריקה לרוק הישראלי בעל האופי האימפוטנטי בדרך-כלל את ההורמונים הנחוצים לו כל-כך. התקליט החדש והראשון שלהם תופס את האוזן משמיעה ראשונה. תקליט מסוג התקליטים שנדבקים אל צלחת-הפטיפון, מתנגנים שוב ושוב, ואם לא נאבקים בהם ומחזירים אותם מדי פעם לעטיפתם, הם עלולים להימאס מהר מדי. יש השפעות ממדנס, מן הספישלס ואפילו מן השיר "גאזולינה" של להקת כרומוזום ז"ל (בקטע "כארים עבדול זמר"). אבל למשינה יש הסאונד המיוחד והפרטי שלה, ונדיר לפגוש כאן להקה צעירה, שנשמעת כל- כך רעננה, מגובשת ומקצועית כמותה.
המוסיקה של משינה מהירה וסוחפת, עם הרבה השפעות מזרחיות וארץ-ישראליות (אקורדיון עליז מימי החלוצים). השיר השקט היחיד של הלהקה נקרא "התותח מצלצל פעמיים", סיפורו של תותחן הסובל מצלצולים באוזניו. הטקסטים, כמו רוב הלחנים, נכתבו על-ידי שלומי ברכה, גיטריסט הלהקה, ומתאפיינים בהומור שחור, המשקף את הראש של הלהקה ("דיקי דיקי אוח יה באבא, קח ת'באסה בסבאבה, דיקי דיקי אוח יה באבא, קח ת'קריזה באנגליזה").
התקווה, לסיום: שחברי הלהקה לא ילכו בדרך כל בשר ירוק טרי בארץ, המוביל לפסטיבלי ילדים, ושקהל המאזינים של הלהקה לא יצטמצם לגברברי הפלאסטיק של הרוק הישראלי ולילדות שתלשו שערות כשתיסלם התפרקה, ושיופיעו כאן עוד תקליטי רוק שיהיה שווה לכתוב עליהם.
15/11/1985