עורו אחים
מע"צ, "שבת אחים"
קסטה בהפקה עצמית, לא BUDGET
"השקט המיוחל ביחסינו עם שכנינו עדיין בושש לבוא... אני בטוח שיבוא, אם כי אינני יודע מתי". ציטוט היסטורי זה, מפי בן-גוריון, מופיע על גבי לופים מוקלטים, משופעי חיתוכים ואקו, בקטע "השעון ההיסטורי", הפותח את קסטת הבכורה של להקת מע"צ. למע"צ, שהוקמה עם פרוץ מלחמת לבנון והוכרה מאוחר יותר כלהקת-בית של תנועת יש-גבול, יש צליל ייחודי וקו פוליטי ברור. מה שמע"צ חושבת לא מוסווה במליצות רוטטות, וראה הקטע "טבול ראש בחול" ("ראש קטן או ראש של מישהו אחר / ישלחו אותך לצבא / חייל ולא יותר / נזיר, פקיר, אלו חייך, פוחד לדבר, הא?").
על עטיפת הקסטה מופיע צילום של פליטים קשורי ידיים ומכוסי עיניים, יושבים בצלן של רגלי חייל. מע"צ מעדיפים לנגוע במציאות הכואבת ביותר ללא הרהורים נוגים על מזג האוויר, קפה הבוקר התפל ושאר פריטים נלווים, ואת מה שיש להם לומר אומרות המלים ומספקים הסאונדים הקשים, הפסקניים. הקלידים של זיו לואיס והגיטארה של חזי דוידיאן מנהלים דו-שיח מוכר-לא-מוכר של מזרח-מערב, ולשיחה מצטרף גם איזשהו כוכב רחוק דובר שפה מעודנת ומוזרה, הפורשת מדע של מסרים תת-מודעים, ההולמים על המוח כמו אלות מצופות פיברגלס, נותנים תחושה של אסון מתקרב.
"ושבת אחים" הוא גם אמירה סרקאסטית מכוונת היטב למצב הפליטים ולמצב הישראלים. הפליטים יושבים כפותים שבת-אחים-הנה-מה-טוב על העטיפה, ובפנים יש שתי גירסאות לשיר "שבת אחים", שתיהן אגרסיביות ועצבניות כפני הישראלי הממוצע, הוא "האדם הקדמון (ש)יצא לקניות / טלוויזיה כבר יש לו במערות... / חיה חברתית בשליטה משטרתית". אצל מע"צ הכלים משתלבים זה בזה עד הסוף. אחד מן השיאים של השילוב הזה הוא דיאלוג בנימה פאנקית, שמנהלים הבאס של אילנה צברי והבאס של ליאור סער, קטע מרתק מתוך "טבול ראש בחול". מע"צ מצליחים להעביר רגשות אדירים בקטע "שישי בין שמשות" (שבו מתארח הצ'לן יובל מסנר), כל זאת ללא השתפכויות, ובעיקר בעבודת גיטארה של חזי דוידיאן, החודרת בנעיצה אחת אל תוך הלב וגורמת תופעות לוואי נוראיות למאזינים הסובלים מעוויתות התלהבות. דוידיאן בכלל מובל על-ידי הגיטארה שלו למחוזות מזרחיים מנוונים, טורקיה למשל, בקטע "אילמז", המוקדש לבמאי הטורקי המנוח אילמז גונאי ("יול", "העדר"), שאותו שר בטורקית שלמה חזן, אורח נוסף בקסטה.
הקטעים שבקסטה אינם חדשים, הם הוקלטו כבר בעבר על־ידי מע"צ באולפן הביתי שלהם בתל־אביב לצורך השמעות ברדיו. לקטעים בביצועים החדשים שבקסטה נוספו כוח רב וסאונדים חדשים ומרתקים. המוסיקה זורקת אותך מהעומק והריחוף של הקלידים אל הכאב וההתרסה בקול של אילנה צברי, מן האקורדים הערביים המסולסלים והמעושנים של הגיטארה, המלווים בתופי טבלה, אל הליווי הקצבי והחזק של הבאס ומכונות התופים המהירות.
את הקסטה, שיצאה לשוק במאתיים עותקים, ניתן לרכוש בחנויות הוצאת-המוסיקה ופיקדילי. מע"צ בינתיים מתחילים לעבוד על חומר חדש ובהמשך, לדברי זיו לואיס, הם יפעלו כאנסאמבל, המצרף לכל הקלטה אמנים שונים להרכב הבסיסי של לואיס, דוידיאן, סער וצברי.
19/02/1988