התקווה
סרטן-השד, קוקו-בלוף-והיתושים; שלישי, מיקלט כלשהו בגן-העצמאות
במיקלט קטן ועטור גרפיטי בגן-העצמאות התרחש ביום שלישי בערב אירוע חיובי לאין ערוך - הופעה של שתי להקות פאנק, אחת מקומית ואחת תל-אביבית. המקומית, סרטן-השד, הפתיעה מכל הבחינות. מסתבר שילדי הפאנק הכיכר-ציונים לא קיימים לחינם. חוץ מלבקש שקל מכל מה שזז הם גם עושים מוסיקה, פאנק שנשמע כמו שפאנק צריך להישמע, וזה מספיק. הסולן, קירח, צנום ומשועמם, צרח את כל הקלישאות האנטי-מלחמתיות נוסח דיסצ'ארג' (שימוש מוגבר במלים מלחמה וילדים), והקצב הכללי נטה לכיוון האקספלויטד. המתופף הוריד לאחרונה את המוהאק המפואר שלו (נראה שפנקיסטים עדיין חוטפים מכות מערסים), אבל הידיים שלו עבדו טוב מאוד.
סרטן-השד לא מנגנים פאנק רצחני של מהר-מהר-מהר-וגמרנו (שלכשעצמו גם הוא חיובי מאוד), אלא פאנק נוסטאלגי יותר, שמשלב את האוי! עם קצת תזכורות מהשנים המוקדמות יותר. הלהקה עמדה על ראמפת עץ בגובה של חמישה סנטימטרים בערך, דבר שלא מנע מהמוני מתבגרים בעייתיים לעשות סטייג'-דייבינג. שאר הילדים רקדו פוגו עתיר בעיטות, סטירות, אגרופים וצביטות. אילו ברוס לי היה שם, הוא היה מקפל את הזנב בין הרגליים והולך הביתה. חיות טרף, הילדים. סרטן-השד גמרו את הרפרטואר שלהם די מהר ועברו למלא בקשות של הקהל. הם העלו הדבנגר מוטרד אחד וביצעו עימו קטע דת-מטאל ("רוצים דת-מטאל?"), ואחר-כך נתנו כבוד לקוקו-בלוף-והיתושים, הלהקה התל-אביבית, שהעניקה גירסת-כיסוי הרסנית למדי ללהיט הנודע "הבית של פיסטוק". יש תקווה. סרטן נעים וחג שמח לכולם.
18/09/1992
זה אתר קדוש!