יריקה בעין
טאטו, פרגוד, 12.12
קשה לומר שציפיתי להרבה מן ההופעה של טאטו. המוסיקה שלהם עליזה וקופצנית מדי לטעמי, ונטיות ג'אזיות הפחידו אותי מאז ומעולם. אבל טאטו ירקו לי בעין, כמאמר המשורר, ואף הוכיחו לי שאם יש כיף בנגינה, קצב משובח בדם ורעיונות מטורפים ומעניינים לאורך הרפרטואר כולו, אזי המקצועיות והליטוש הופכים ליתרון גדול, שרק דוחף את הכל קדימה. ובהופעה של טאטו הכל עבר.
הגורם הבסיסי הראשוני שיוצר את הקומוניקאציה המצוינת של טאטו עם הקהל, הוא קולה של אלונה דניאל הסולנית, קול מעולה, נטול עכבות ומקצועי מאוד, המאפשר לדניאל לשלב בשירתה ניואנסים מרתקים ולמשוך את האוזן, ללא רגע מונוטוני אחד. כשדניאל עושה הפסקה קלה, משתלט הצ'לו של יובל מסנר על תשומת-הלב והאוזניים. מסנר הוא גאון, עובדה הידועה עוד מאז הופעותיו עם פורטיס לפני כשלוש שנים. הוא מעולל לצ'לו שלו דברים נפלאים, מאלתר עליו מיני-יצירות מבולגנות, הדוחסות לקדירה אחת אלפי אסוציאציות וקודחות את האוויר בצליל חשמלי ונוקב. מסנר גם שר, ואת זה הוא עושה בצורה אישית מדי ומעצבנת קמעה, מה גם שעליו נופלים קטעי הפאנקי הג'אזיים העליזים ההם, שנוגנו אמנם בצורה משכנעת, אך לא סחפו אותי כמו יתר הקטעים.
את הצד הכבד, האפל והאלים של טאטו מייצג ערן צור הבסיסט, הסוחט מן האינסטרומנט עוצמה רבה, נוקשה לרוב, ומספק, יחד עם המתופף אורי בלק, קצב חזק וביצים (לרוב). צור ביצע את השיר "בחצרות בחושך", שנאסר לשידור, קטע חזק, המתאר בנימה אכזרית ושחורה מעשה אונס של אשה על-ידי פסיכופאת, כשהתיאור בא מפיו של הפסיכופאת עצמו. הבאס המהפנט של צור, השירה החולנית שלו והליווי הווקאלי שנתנה דניאל הפכו את הקטע למרשים ביותר. הקהל, שפוצץ את פרגוד, העניק לטאטו מחמאות רמות ועליית-מתח ניכרה במהלך ביצוע הלהיטים "מחבואים" ו"חתוך תוכן". המוות הוזכר בקטע על כרמלה העיראקית, גרוס הרומני וואגנר הפולני, שלושה קשישים המעבירים את הימים האחרונים שלהם ביחד, וחיוכים הופיעו כאשר נעמדו חברי הלהקה בשורה על הבמה, כשהם מלווים בפמפומים סאן-רמואיים את דניאל, שישבה למרגלותיהם ושרה משהו, שממנו אני זוכר רק את ההתחרזות של "עושה ביד" עם "קעקוע על השד".
כצפוי, לא הצליחו טאטו לרדת מן הבמה לפני שסיפקו לקהל, שקם על רגליו, שורת הדרנים. נוגן שוב "מחבואים" ונוגן גם קטע רגאיי קצבי העונה לשם "אינתיפאדה", שסחט מן הקהל יללות הנאה מגובשות להפליא.
16/12/1988