לפגוש חלוץ

ג'ון קייל, היכלהתרבות, 17.12

העובדה ש"אינטליגנציה מלאכותית", האלבום החדש של ג'ון קייל, מאכזב ורחוק מלחדש אינה צריכה למנוע את הירידה לשפלה, כדי לראות ולשמוע את קייל בהופעה. לקייל שמורות הרבה זכויות ראשונים בתולדות הרוק, והרקורד המוסיקאלי רב-התהפוכות שלו מרשים, עשיר ומקורי, ומטה בקלות את הכף לטובת נוכחות בקונצרט.

קייל, יליד וולש, 1942, נחת ב1963 בצדו השני של האטלאנטי כמוסיקאי קלאסי, שלא מסתדר עם מה שהוא יודע ועושה. הוא עובד עם אהרן קופלנד, אבל מחפש משהו אחר. בניו-יורק, 1964, הוא פוגש את לו ריד ומוקסם מן האינסטרומנטים האלקטרוניים שזה מציג בפניו. ביחד עם ניקו, זמרת שנשמעת טוב רק משום שאינה יודעת לשיר, מקימים קייל וריד את להקת מחתרת-הקטיפה. אנדי וורהול, שמתלהב מן הצליל שלהם, פורש חסות. מחתרת-הקטיפה ידעה לעשות שירים שקטים ויפים, כמו "קנדי אומרת", וגם קטעים צורמניים ומופשטים, שבהם גירד ריד את מיתרי הגיטארה בקריז, קייל חבט על הבאס והקלידים באותה עוצמה שבה שבר פסנתר-כנף כשלמד מוסיקה בגילדהול של לונדון, וניקו צרחה לפי מיטב מסורת סרטיו הזרחניים של וורהול. ב 1968פורש קייל חסר המנוחה מן הלהקה. במהרה אפשר לפגוש אותו סולו במועדונים נידחים בניו-יורק, סולל את הדרך לפאנק המוקדם. הפאנק של קייל מראשית שנות השבעים הוא הפאנק האמיתי, המנודה, אגרסיביות טהורה חסרת הסברים הגיוניים או הגיגים הצובעים את המוסיקה בלכה שקופה. באותן שנים הוא גם משתף פעולה עם להקות כמו בובות-ניו-יורק והתאבדות ואמניםכמו פאטי סמית, איגי פופ ווין קאונטי.

קייל הוא זמר מן הסוג הכואב, אחד ששר על הצד האפל של החיים. העטיפות המוסיקאליות לצד הזה מגוונות. באלבום "חבלה" (1980) הוא אגרסיבי, ב"פאריס 1919" (1973) הוא עושה פופ לירי, ב"אקדמיה בסכנה" (1972) הוא משתמש בשירותיה של תזמורת קלאסית שלמה, ורוק-כבד הוא עושה ב"פחד" (1974). על כל אלה עולה אלבומו מ- 1982, "מוסיקה לחברה חדשה", שבו הוא מפגיש מוסיקה קשה עם מלים רכות ולהפך. התקווה: קייל ישכיל להפגיש ישן עם חדש בהיכל-התרבות.

29/11/1985

חזרה לדף הבית