קייל לפני שבת המלכה

ג'ון קייל בהופעה במוזיאון תל-אביב;
שישי, 13.12

אחר-הצהריים של יום שישי, התברר, הוא הזמן הטוב ביותר למופע רוק, במיוחד לזה של ג'ון קייל. האווירה השקטה והנינוחה של ערב שבת איפשרה במוזיאון תל-אביב בשישי האחרון התמסרות מלאה לוויכוח עמוק עם הבורא בתיווכו של ג'ון קייל, המתוגבר בלהקת הקצב השטנית שלו. הצלילים הראשונים של "מחכה לאיש שלי", הקטע שפתח, גרמו למאות משורים חשמליים קטנים לנוע בבטן. הקטע הקלאסי הזה בוצע על-ידי קייל בצורה חזקה מתמיד, כשקייל מתעלה וגם מעלה את רוחו של לו ריד (נשאר בחו"ל) לריחוף מעל הפסנתר החשמלי. מכאן נמשכה הההופעה בטונים גבוהים, ומי שחיכה להרבה קטעים שקטים, התאכזב. אני חיכיתי לקייל מיוסר ושלדי, כזה שצלעותיו בולטות למרחקים. אבל האמן התגלה דווקא כעב-בשר, ודווקא בגלל זה הוא הצטייר באור שחור יותר. קייל נע על הבמה במגושמות שהיא יריקה בפרצופם של אמני הרוק החיים מן הפוזות על הבמה.

הלהקה של קייל נחלקת לשניים: קייל עצמו, לרוב עם גיטארה ביד, והגיטריסט הולי האלסאל, שניהם מבוגרים ומנוסים יותר, רוק'נרוליסטים ותיקים; ומן הצד הצעיר יותר קווין טולי המתופף ודייב יאנג הבסיסט. קייל, עם עיניים טרוטות ושיער קצוץ מאפיר, הציג את האלסאל כמי שלא ניגן זה שש שנים. האלסאל מיהר להכחיש את הרושם שהותירה ההצהרה במטח קטעי סולו אגרסיביים, בלי תחכום-יתר, עם חיוך של שיכור אנגלי שבעט בעכוזה של מלכת שבדיה. גם קייל שותה לפעמים. בזמן ההופעה הוא הושיט כוסית משקה אחר כוסית משקה אל הקהל, אמר: "זה בשבילכם", ולגם בעצמו.

הרוק של קייל, גם כשהוא רוק-כבד, נשמע הרבה יותר מזה. בזכות הנשמה של קייל, השורה על כל אקורד ואקורד, ובזכות הקול שלו. יש זמרים שאומרים עליהם שיש חום בקול שלהם. הקול של קייל הוא החום עצמו. הוא שר על הנושאים המפחידים מכולם, אבל לא משאיר אותך לבד בסמטאות המוח שלו, אלא נמצא איתך ושר את עצמו עד הסוף.

והיו גם דמעות: בקטע "שמירה קרובה", אני שומע מאחורי משיכות אף עזות. קורה הלא יאומן, משיכות האף מתפזרות על פני כל האולם. הלחיים רטובות משום מה. אבל מה שמבדיל את השיר הזה מפרק כלשהו בסדרת "מיסטראל" הוא שבסרט השחקן הראשי לא נותן את "מוכן למלחמה" לאחר סיום תפקידו, וג'ון קייל נותן. "מוכן למלחמה" מאשר את החשד, המקנן מתחילת ההופעה, לגבי המתופף. זה מתגלה כחיית קצב במסווה אדם ומהמם את החושים שעדיין נותרו ערים.

לסיום, בתור הדרן שלישי במספר, עושה קייל את "מת בטרם עת". הלהיט הזה, מאלבומו האחרון של קייל, זוכה לביצוע שונה וקצבי יותר. כמו שציינתי, המתופף. כשקייל יורד מן הבמה נכנסת שבת מסוג אחר, שלמה ושלווה יותר. זה אולי נשמע רגשני, אבל זה מה שהיה.

20/12/1985

חזרה לדף הבית