מסביב הכל שחור
קארקאס והאקספלויטד, שישי וראשון, הסטודיו המגעיל מתחת לרוזלינדה,
תל-אביב
ביום שישי בתשע בערב התייצבנו כמו ילדים טובים בחצר שמתחת לרוזלינדה. את הכניסה לחצר חסמה משאית, שבתוכה ישבו רובי פורל ומוכרי הכרטיסים. הציפייה הארוכה התחילה. בהתחלה הסתובבנו במעגלים בחצר המטונפת, שהזכירה חצר של מחנה שבויים או כלא. מסביב היו בניינים מטים לנפול, מדורה אחת והמון פאנקיסטים שהשתינו חופשי אחד על השני. ככה זה נמשך שעות. מתוך המבנה נשמעו צלילי הבאלאנס של אחת הלהקות. הרגשנו כמו פראיירים טיפשים, ולא לחינם. כשסוף סוף נפתחו הדלתות גילינו מקום מוזר מאוד, תערובת של האנגר ומקלט, עם המון עמודי בטון שניצבים באמצע. עד כאן תיאור ראשוני. ונעבור לדו-שיח.
יורם בר: קודם כל, הופתעתי מהכמויות האדירות של הפאנקיסטים. שנית כל, אני חושב שכוס פלאסטיק עם בירה לא צריכה לעלות שבעה ₪ . שלישית, אני לא מכיר כל-כך את רובי פורל, אבל נראה לי שהוא קצת הגזים מבחינת הזלזול שלו בקהל.
גלעד אלבום: רובי התנהג מגעיל לכל האנשים שהיו מסביבו. הוא הרשה לעצמו לזלזל לא רק בקהל , אלא גם בלהקות. עד עכשיו רק פירגנתי לו, אבל אני חושב שהפעם הוא בהחלט לא היה בסדר.
בר: די התלהבתי מהלהקה הראשונה שעלתה ביום שישי, אנדרטייקר. הם עשו כמויות אדירות של רעש ונשמעו מעניינים.
אלבום: אני לא כל-כך התלהבתי מהם. אבל הייתי גם ביום ראשון, ראיתי את סרטן-השד והם היו גדולים. מתוך שלוש להקות החימום, רק הם היו טובים. הקהל הכיר אותם וצעק איתם את המילים של השירים. אגב, הם הולכים להופיע החודש ברוקסן, בפרגוד ובאנדרגראונד. הביאס-קורפוס, שהופיעו אחריהם, צריכים עוד לעבוד המון על המוסיקה שלהם ועל איך לעמוד על הבמה ואיך לדבר עם הקהל. הם צריכים ללמוד לקלל רק כשצריך ולא לפתוח את ההופעה עם שורה מטומטמת כמו: "שלום, אנחנו הביאס-קורפוס, כוס-אמו". סרטן-השד, למשל, קיללו בטעם. אחרי זה היו ברוטל-פלאטון. זה נשמע כמו סרט חדש של גולן-גלובוס שמצלמים באילת עם צ'אק נוריס, אבל זו להקה. הם מנגנים רוק-כבד מהיר עם קלידים וקטעים וירטואוזיים. הם מאוד לא התאימו לערב, והיו, מעבר לזה, מאוד לא מעניינים ומיושנים.
בר: גם ביום ראשון אנשים היו צריכים לחכות שעות בחוץ?
אלבום: המסביב ביום ראשון היה אפילו יותר גרוע: חשוך, מגעיל, קר, מלוכלך, מדכא. היו מאות אנשים, ומכל ההתנפלות על הקופות התפתחו גם קטטות.רובי נתן לכל מי שרצה לקנות כרטיס להיכנס לתוך המקום, ואז הוציא אותו, היה פשוט מחריד. מאוד לא נעים.
בר: ביום שישי כבר הייתי די מיואש עד שהאקספלויטד עלו לבמה. היו הפסקות נורא ארוכות בין להקה ללהקה, היה סאונד מחורבן, היו עמודים בעיניים וקארקאס ממש לא דיברו אלי.
אלבום: ההופעה של קארקאס ביום שישי הייתה מאוד לא טובה. הם הודו שהיה להם יום רע. אבל ביום ראשון הם היו פשוט מדהימים. אני עמדתי עם פה פעור ולא הורדתי מהם את העיניים עד שהם ירדו מהבמה. אנשים עמדו לידי ולא האמינו כמה כוח יוצא מהבמה. הם שינו את הרפרטואר והיו גם שני שירים חדשים, שנשמעו גרמנים כאלו, סטייל קריאייטור. הם נורא נעלבו כשאמרו להם את זה. הסולן שלהם אמר שרק בישראל אתה יכול לנגן שירים חדשים לחלוטין בפעם הראשונה, ולגלות שהקהל מצטרף אליך בשירה אדירה. חוץ מזה הם נורא-נורא נחמדים. ממש מעודד לראות את היחס שלהם למעריצים ולכל הבחורות שמנג'סות להם. הם לא מתנהגים כמו כוכבי רוק ואין להם שום גינונים. את האקספלויטד, לעומת זאת, לא אהבתי. זה היה כמו לראות סרט של הופעה.
בר: אותי האקספלויטד ממש הצילו ביום שישי. פתאום הם עלו עם כל-כך הרבה אנרגיה ועשו את כל הקטעים הכי טובים שלהם בצורה נהדרת. ואטי קצת השמין, אבל הוא נשאר ואטי. כמה שהבנאדם הזה יורק, זה לא יאומן. לוקח שלוק קטן מהבירה ואחר-כך פותח בחינגה של יריקות, מהפה, מהאף, מהאוזניים לכל הכיוונים האפשריים, למרחקים אדירים. אמן של ממש. אולי אצלי זה היה יותר עניין של נוסטלגיה, אבל גם הסאונד של האקספלויטד היה הכי טוב, וגם ההופעה עצמה , שזרמה מצויין. אפילו שכבר התייבשו לי בשלב ההוא הרגליים מרוב עמידה, האקספלוייטד הצליחו להלהיב אותי בגיבוש ובחיוניות שלהם. ואטי גם היה נחמד למעריצים הצעירים, נתן להם בירה כדי שלא יתייבשו ויחטפו מכת שמש, והיה מבסוט כשמישהו הביא לו סמאחטה על החזה. הסוף היה שהוא נתן קפיצת קומנדו אדירה לתוך הקהל ורץ בין האנשים אל חדר ההלבשה עם חיוך של מטורף, לי זה עשה את הערב.
אלבום: אותי מאוד מעניין אם השירים החדשים של קארקאס מסמנים איזה כיוון מוסיקאלי חדש.
בכתיבה השתתף גלעד אלבום.
12/03/1993